אוהבת אותך, עוזבת אותך והבוקר מאיר....

כמה כאב יכול להכיל לב אחד קטן?


אני יושבת כאן וכותבת את המכתב הזה עם המון כאב, עם המון חוסר ידיעה...


אני לא מבינה מה אני עושה לא בסדר, מה גורם לך להתנהג איך שאתה מתנהג.


אני מכירה אותך כ"כ הרבה זמן, הייתי איתך ועברתי איתך הרבה דברים בין אם טובים בין אם רעים, אבל אף פעם לא התייאשתי והרמתי ידיים תמיד הסתכלתי הלאה אל העתיד המשותף.


אבל הגיע הרגע, הרגע שכ"כ ניסיתי לדחות אותו ולקוות ולייחל שלעולם הוא לא יגיע, כי ידעתי שכאשר הוא יגיע אז באמת הכל ייגמר ולתמיד!


נמאס לי להיות כ"כ מבינה ותומכת, נמאס לי לתת מעצמי מבלי לקבל כלום בחזרה....


כמה אפשר לתת מבלי לקבל כלום בתמורה?!


כמה אפשר לבכות מבלי שהדמעות נגמרות?!


כמה אפשר לתרץ ולהאמין שמחר יהיה טוב יותר?!


אני יודעת שכל החלטה שאני יעשה אני לא אהיה שלמה איתה, אני מעדיפה להיות איתך, האחד שאני אוהבת אותך כ"כ הרבה זמן, כ"כ הרבה...


אבל אני לא אכריח אותך להיות איתי, ואני לא אתן ללב שלי לספוג עוד מהלומות....


אז...


אתה יקר לי ואני לא יודעת איך לסיים,אוהבת אותך עוזבת אותך
והבוקר מאיר...