סיפור אמיתי

זהו סיפור אמיתי ביותר !!



אהבת ניעורים היא האהבה הכי חזקה שיש ואי אפשר לשבור אותה למרות שמבוגרים רבים
אומרים שאנחנו עדיין קטנים כדי להתאהב מה הם מבינים בכלל אולי אנחנו קטנים אבל הלב
שלנו והאהבה שבנו מאוד גדולים!



היו היה פעם בן ובת שמאוד מאוד אהבו אחד את השני!

לבן קראו זוהר ולבת עדן הם אהבו אחד את השני אהבה אמיתית אהבה שבאה מכול הלב.

ושהם עלו לכיתה ט' הכול התחיל להתהפך לעבור למצב אחר,

בכיתה של זוהר באה בחורה מאוד מאודד יפה ורעה, קראו לה ספיר והיא תמיד עשתה הכול
כדי לסכסך בין זוהר לעדן ובכיתה של עדן בא דן ותמיד היא הייתה רבה איתו וככה עברו
הימים השבועות והחודשיים עד שיום אחד עדן וזוהר דיברו בביתה של עדן והם הבינו שעם
האהבה שלהם אמיתית שום דבר לא ישבור אותם והם יעברו הכול .

יום שישי הגיע עדן וזוהר הלכו ביחד לבית ספר ובדרך פגשו את ספיר. ספיר הכניסה את
ידה לכיסו של זוהר והכניסה לו פתק כך שעדן לא ראתה כלום והלכה במהרה כדי שזוהר לא
יחשוף אותה.

הם הלכו לבית הספר ובאמצע השיעור זוהר פותח את הפתק שספיר הכניסה לו לכיס והוא קורא
"זוהר אני חייבת לדבר עם מישהו אני מאוד בודדה ואני רואה בך ידיד טוב שלי אני צריכה
לדבר איתך על עניין מאוד חשוב בוא היום בשעה 9 למחסן הנטוש שמול הבית שלי אני יחכה
לך שם בבקשה אל תבריז לי"

זוהר בהתחלה רצה לספר לעדן אבל הוא פחד שהיא תכעס עליו ותתחיל לקנאות בספיר ושהם
יריבו אז הוא החליט לספר את הסיפור לאומרי החבר הכי טוב שלו, ואומריי הציע לו ללכת
לספיר לבדוק מה היא רוצה ובמהרה ללכת בחזזרה הביתה אז עם מחשבות רבות זוהר בסוף הלך
למחסן הנטוש שמול ביתה של ספיר ושהוא נכנס הוא ראה נרות רבים דולקים ואת הספה
שהייתה שם באמצע הוא הלך וישב על הספה וחיכה שספיר. לפניי שספיר באה לזוהר היא
התקשרה לעדן ואמרה לה "רוצה לדעת איפה חבר שלך עכשיו ואם מי הוא מעביר את הזמן? אז
בואי למחסן הנטוש שמול הבית שלך ותראי" עדן בלי להסהס מתארגנת ויוצאת ובנתיים ספיר
וזוהר סתם יושבים ומדברים על כול מיני דבריםם עד שספיר שומעת קולות של נעליי עקב
היא ישר ניחשה שזאת עדן אז היא באה לזוהר ומנשקת אותו זוהר עוצר ואומר לה "לא אני
אוהב את עדן אני בחיים לא יבגוד בה" והיא לא מעניין אותה שום דבר באה ומנשקת אותו
בכוח ובדיוק בנשיקה הזאת עדן נכנסה ודמעות זלגו מענייה.................



ההמשך עוד מעט יבוא אל תפסידו זה סיפור ממש ממש מומלץ וטוב!