הרגש הזה

איך אפשר להסביר את הרגש הזה, איך אפשר להסביר את מה שמסתתר בתוך הלב שדועך.


בתוך העיניים הקטנות אפשר לראות מעין ניצוץ, כמו כוכב קטן שמהבהב באיטיות.


בנגיעה בגוף מרגישים את הצמרמורת העזה, את ההתרגשות.


במבט אפשר לראות את הלחיים סומקות.


בנגיעה בלב אפשר להרגיש אותו דופק במהירות, דופק לצלילי המנגינה, לפי תווי פנייך.


המרחק הזה שמפריד בנינו רק גורם ללב לדעוך, למות בפנים, בתוכי.


כמו תלוייה באוויר בלעדייך, כמו חלק אור בחיים שאבד, שנכבה בחושך הזה.


פה נשארת לבדי עם רסיסי אהבתי, עם הדמעות שנושרות ללא סוף, עם הדאגה, עם הריקנות.


איך אפשר בכלל להסביר את הרגש העצום הזה,


איך בעצם אפשר להסביר את מה שמתחולל בתוך גופי, את הרגש שאתה לא מוכן לנסות לא מוכן לטעום, כי בשבילך התחלה של קשר תיהיה פגיעה בשבילי, כי אתה לא מוכן לפגוע בי, כי אתה לא מוכן להסתכן וגם אם תאהב אותי עד אין סוף, אהבה לא מספיקה, יש משהו שעובר על האהבה,


הגיל שלנו.


שנינו כמו עולמות נפרדים, קשר ללא סיכוי, אהבה שלא יכולה להתממש, שלא הגיונית.


ניסיתי אהובי, ניסיתי להלחם על האהבה,ניסיתי להלחם על הרגש הזה, ונלחמתי, פעם ראשונה שניסיתי להגיע אלייך שניסיתי באמת לתת מתוכי את המאמץ כדי להגיע לזרועותייך.


הכל התנפץ מול פניי, כל הבועה הזאת שפיתחתי שקיוותי, הכל התפוצץ.


אני עדיין קטנה, אני עדיין לא מבינה מהי אהבה.


אז הקטנטונת הזאת מצאה האהבה חדשה, אחד שיגיע עד ללב שלה ויעטוף אותה מהפחד.


אחד שיגרום לה לחייך, לצחוק, לאהוב.


אחד כזה שייתן מעצמו עבורה, אחד כזה שינסה להיות כל עולמה.


ונכון, הוא לא החייל עם המדים,


ונכון, אין לו אותו חיוך כמו שלך,


ונכון, אני לא רואה בעיניו את כל העולם שאני רואה בעינייך,


ונכון, אין לו אותם נגיעות, נשיקות.


אבל הוא יאהב, יגן ושישמור, הוא מי שיעקור אותך מליבי.


הוא אחד שינסה לעשות הכל רק כדי לזכות לחיוך קטן משפתיי,


הוא אחד כזה שלא ישכח הודעת לילה טוב,


ושלא ישכח להגיד כמה הוא אוהב אותי או כמה הוא מתגעגע.


אז חייל שלי, את הרגש הזה אני ינפץ, ואת החלומות של פעם אני ימחוק,


אני אמשיך בדרך עם אחר, ואני אמשיך לחייך אני נשבעת לך שהחיוך משפתיי לא ימחק עוד, נשבעת לך חייל שלי, נשבעת.