עברו 8 שנים.....

ראיתי אותו, אחרי 8 שנים ממש במקרה..ברחובות העיר..


ראיתי את אהבת חיי בנעורי.


את הבחור ששיגע אותי ..שהיה אהובי בתקופת הרווקות שלי


אותו בחור שבכיתי בגללו ולמענו ימים ולילות..


הוא נישאר יפה, הבלורית, העיניים, המבט החודרני, החיוך הממזרי..


אוח..


הלב שלי דפק כאילו חזרתי בנהרת הזמן 8 שנים אחורה


גלי חום הציפו את פניי וגופי..


נעמדתי מולו חסרת אונים כמו בעבר שההינו חברים..


רק שהפעם שתיי בנותי היו לצידי, הוא היה מופתע לראות אותי הוא קרא לי בשמי שאגש אליו


לא יכולתי..היה לי שוב קשה לעמוד בפניו


השתדלתי להיראות קולית, לא הצלחתי..אז---ברחתי


ברחתי  כמו שהופעתי ..בלי להיפרד..


הוא עמד והסתכל עלי, אם רק יכולתי לדעת מה עובר לו בראש...


מי היה מאמין שאחרי נישואין , ילדים, בעל מדהים, הבחור הזה עדיין יגרום לי לפרפורים


והתרגשיות כמו בעבר...