אני איתו... [לא איתך]

הייתי רוצה לשמוע אותך אומר,


"יש לי מכתב בישבילך."


הייתי רוצה לראות אותך מחייך, ואז


כשאני אוחזת במכתבך, החיוך נמתח ממבוכה.


הייתי רוצה להקשיב למילותיך, אך בטח אהיה עסוקה


בפתיחת המכתב ולפתע אתה תעצור אותי ותגיד:


"כשתהיי לבד, תקראי."


בתוך תוכי, התרגשתי, רציתי לקרוא כבר עכשיו, מולך.


לבסוף אמרתי: "בסדר." נפרדתי לשלום, ונישקתי אותך.


אז כשכבר יכולתי לקרוא בשקט, בלי אף אחד מסביבי.. את מכתבך.


ראיתי את הכותרת, וחייכתי.


"זה בישבילך... אהובתי." כתבת בכתב גדול ולא בדיוק קריא.


תיארת את הרגשתך לגביי, ואיך אני והוא יחד ואתה כבר לא שם.


אתה מנסה להחזיר את הגלגל לאחור, למרות שאי אפשר.


אני יודעת שזה מסובך, לשנינו. ואתה כותב לי במכתב...


לך יותר קשה, לך יותר כואב, אתה רוצה - תאמים לי שגם אני רוצה.


פשוט לא יכולה.


לא לא רוצה, פשוט לא יכולה.


 


אוהבת אותך, אך אני איתו.


אני מעריצה כל דבר שהוא עושה, אני לא יכולה לעזוב אותו.


הוא ממלא את כל משאלותיי, משהו שאתה לא עשית אף פעם.


כובלת את עצמי באזיקי האהבה שלו..


אותך אני לא יכולה לקבל בחזרה.


 


המכתב לא אצלי, לא ראיתי אותו בחיי..


הייתי רוצה לקבל אותו.


אני יודעת שהוא קיים.