לילה שקט. שם למעלה.

לילה של שמירות. זהו לילה שקט שכמעט וניגמר פה, עוד מעט יפציע השחר, וזה יום חדש. ניסגר שבוע של בדידות וגעגועים אלייך,אישה שלי.
אני לא אסיים פה את השירות שלי במלואו, אני יודע, אני מרגיש את זה. וזה לא מהפחד.
זו תחושה שתופסת אותך ואתה יכול להכיר אותה רק במצב כזה מצב שאתה אלפי קילומטרים מהמקום שבו תמיד היית בטוח ומוגן, ועכשיו אתה זה שצריך להגן על עם שלם,
מקום שבו יש רק גברים.. והאישה שלך יושבת ומחכה..או שלא..בתקווה שלא נמאס לה לחכות לך שתגיע פעם בשלושה שבועות. מצב כזה שאתה חושב שהעולם שכח ממך, שמדינת ישראל חושבת עכשיו על מיליון ואחד דברים,רק לא עליך, בזמן שאתה, כל מה שאתה חושב עליו כל היום, זה איך לעשות את המיטב בשביל הביטחון והחיים שלהם. אז בשביל זה.. בשביל זה,יפה שלי,מישהו צריך לשלם בחייו. ואני יודע, הפעם נכתב למעלה שזה יהיה אני, אז אני כותב לך, שתדעי שאני אוהב אותך, וגם משם למעלה אמשיך לאהוב אותך ואשמור טוב יותר, עלייך ועל המשפחה ועל העם שעליו נלחמתי ושלמתי בחיי.
אני מצטער על הפעמים שחזרתי מהצבא ולא אמרתי לך כמה חסרה היית לי,
אני מצטער שלא ידעתי להעריך את החיים שלי איתך,
אני מצטער ששיקרתי לך כשאמרתי לך שזו רק תחושה שעוד רגע ולא אהיה פה,
אני מצטער שזה לא תלוי בי שעכשיו אני מתבוסס בדמי..
וזה הרגע האחרון שלי... מוקדש במחשבה עלייך, ועל הילדים שחלמנו שנוליד, ועל בקתה על החוף, ועל אלף ואחד חלומות שהיו לנו ביחד..
וזהו כבר לא לילה שקט, זהו לילה שעוד רגע.. וניגמר.. מבחינתי.. לעולמים...
השחר לא יפציע לי.. וזה נצח שלם בעולם הבא...בלעדייך..
אני אוהב אותך.
אני מצטער שהמילים מחוקות באדום,ולא מדמעות . נשבעתי לעצמי לא לבכות, למרות שאני מודה, אני דרוך לגמרי... דווקא עכשיו...רגע לפני האמת..אז הלב שלי בוכה במקומי...
אני או...