זה יעבור מהר, הוא הבטיח.

העיניים עייפות. הסימטאות חשוכות ואהבה.. אהבה..
מה הכישרון שלך שואלים? על מה אתה חושב..? מטיחים
ואיך לומר? מה לומר כשהפוך?
כל דבר מבלבל נכון? קשה לנטרל את זה בנימוס!
מה אני יגיד לך? שתיקח את הזמן? שזה לא נראה לי? איפשהו זה מעורפל
ומתוסבך. גם לא בטוח. אתה מתוח. הכל מרוח נהיה שטוח.
אין עניין. אין עניין!
ואז, ממש כשניגנת הרגשתי שינוי, עשן ורוח
ואין כיוון זה בין לבין. עוד זמן, שנשכח.
אז למה זה תמיד מעונן?
לא הלכנו למקומות ששם טבעי הרעש? איפה שאף אחד לא נרגע?
נשרפנו הלא ככה? הלא הכישרון שלך הוא לשלוף את החץ בדיוק אל תוך הענן?
הבוקר עולה והכל אותו דבר.. ניסינו ולא עזר
המשכת לנגן, המשכתי לשרוף. המשכנו לצעוד ושתקנו עד לסוף.
אני אמרתי מה שאתה חשבת שתגיד שחשבתי.
זה יעבור מהר, אתה מבטיח.