הבלונדיני שלי..פרק 32

תודה רבהה רבהה לכן על התגובותתתת!!!!!!!!!!!

אבל תבינו..

אני מפרסמת לכן כל הזמן...

פשוט עד שהסיפורים מתעדכנים.. ולפעמים בכלל לא שולחים את הסיפור שלי..

אז אני באמת משתדלת לפרסם כל הזמן!!!

אבל לפעמים זה פשוט לא תלוי בי..

אז הנה עכשיו קבלו המשך ארווך!!

כזה שישאיר לכם טעם של עוד..חחחחח



קריאה מהנהההההה!!!!!!!





תקציר הפרק הקודם..:

"*כאפהההה* "מה אתה מחקה אותי????"

"מה אתה מחקה אותייייי???" ערן חיקה אותי בשנית...

"אתה משחק לי על העצבייםם!!"

"אתה משחק לי על העצבייםםם!!" שמעתי שוב את קולו...

"חתיכת ח...."

לא הספקתי להשלים את המשפט וערן השתיק אותי בנשיקה מתוקה וארוכה..

שהביאה לסיומה של מלחמת האוכל......"







אני וערן קמנו וסידרנו את המטבח..

לרגע שכחתי מהשיחה שהייתה לנו בבוקר..

כל כך נהניתי איתו שלא היה מקום לחשוב על זה...

אבל כשהוא קיבל טלפון מוזר הוא רק חיבק אותי אליו ונישק אותי נשיקה ארוכה ארוכה...

" וואו.." אמרתי כשהתנתקנו.. "במה זכיתי?"

"דניאל תקשיבי לי.."

"אני מקשיבה"

"אני אוהב אותך!!! את יכולה לעשות לי טובה ולנשק אותי??"

חייכתי...

"אני לא יכולה.."

"מה את לא יכולה?" ערן שאל ותקע בי עיניים גדולות.. שעכשיו הפכו לכהות..

"אני לא יכולה לעשות לך טובה... אני יכולה רק לנשק אותך.."

אמרתי ומשכתי אותו אליי..

מצמידה את שפתיי עם שפתיו לנשיקה ארוכה...

סוחפת...

ערן חיבק אותי והכניס את ידו מתחת לחולצתי.. מלטף את גבי עם ידיו הקרות..

"אני כל כך אוהב אותך.. -אמר בזמן ששפתינו סירבו להתנתק- את לא תשכחי את זה אף פעם
נכון??"

"בטח.. שלא..." אמרתי כשאני עוד מרגישה את שפתיו על שפתיי

"את מבטיחה לא לעזוב אותי?? את מבטיחה??"

"אה הא.." אמרתי וחזרתי לנשק אותו...

סירבנו להיפרד...

"תבטיחי לי!!!" הוא התנתק ממני ואמר לי לפתע...

"מה להבטיח ערנוש??"

"תבטיחי לי שלא תעזבי אותי... תבטיחי..."

"אני מבטיחה שאני לא יעזוב אותך.. אני לא רוצה לעזוב אותך-לחשתי אליו- לא יכולה..."

הוא התקרב אליי...

"גם אני לא יכול.. לא יכול בלעדייך..."

ערן הצמיד אותי לדלת הכניסה ונישק אותי...

התנשקנו בלהט עד שהפלאפון שלו צילצל..."

הוא מיהר להתנתק ממני..

"הלו?? מה קורה?? כן.. כן.. לא לאא.. שנייה אני כבר בא..."

אמר וסיים את השיחה...

הוא נתן לי נשיקה חטופה בפה...

"אני לא ינשק אותך כמו שאני יודע כי אחרת אני לא יעזוב אותך.. אני חייב ללכת..."

"בסדר.. בייי מאמי שלי!!"

"ביי חיים שלי!!! תמיד תזכרי שאני אוהב אותך!!!!"

"זוכרת מאמי זוכרת..."

עוד נשיקה קטנה בפה וכבר ערן פותח את הדלת וירד במדרגות..

"אוהבב אותךך!!"

הוא אמר לי... ויצא מהבניין...

כבר שערן יצא הרשתי את הגעגועים מתפשטים בגופי..

כמו זרמים כאלו..

ליטפתי את שפתיי וצעדתי לכיוון הספה..

נשפכת עליה..

אחח אני זקוקה לו 24 שעות ביממה..

ביחד איתי..

אני רוצה שהוא ינשק אותי..

יחבק אותי..

ילטף אותי..

יאהב אותי...

אני כל כך זקוקה לו!!!

למה הוא יצא בכזאת דחיפות?? מה היה כל כך חשוב??

אתה א=י=ת=י=!!

לאן אתה ממהר??



במוחי רצו עוד שאלות שלא יכולתי לענות עליהם...

והשאלה הכי גדולה שלי הייתה עדיין "מי זה לעזאזל 'התכוונו'??"



חשבתי על השיחה הזאת עוד כמה דקות..

עד שפעמון הדלת קטע את מחשבותיי...



קמתי אל הדלת..

הסתכלתי בעינית ולא ראיתי דבר..

"מי זה??" שאלתי..

לא ענו..

פתחתי את הדלת ומולי עמד לא אחר מאשר תום..

"מה אתה עושה פה?" שאלתי את תום והשפלתי את מבטי..

"מה אני עושה?? זה מה שאני עושה.."

הוא אמר ודחף אותי אל הקיר טורק אחריו את הדלת..

נדף ממנו ריח חזקק..

של אלכוהול...

"תום?? שתית??"

"כן.. קצתתת.. אז מה??? בעיה????"

"כן בעיההה... תום מה קורה לך??"

"מה קורה לי??? אני יגיד לך בדיוקק מה קורה ליי" תום אמר והחזיק בזרועי בחוזקה..

"אחח תום אתה מכאיב ליי..."

"גם את מכאיבה ליייייי.. למה הלכת באותו היוםם??? אההההה??? מה אני לא טוב לך
מספיק???

הנשיקות שליייי לא טובוווווווווותת לך מספייייייייקקקקקקקקקק?????" הוא הרים את
קולו במקצת וטון הדיבור שלו הפך צעקני יותר מרגע לרגע..

"תגיד לי אתה בסדר??? דבר ראשון תעזובב אותייייי" אמרתי וניסיתי להשתחרר מאחיזתו...

תום לא וויתר.. הוא רק הכאיב לי יותר..

"אני אוהב אותך.." אמר והתקרב אליי "אני לא יכול להסביר את זה..."

"תום.. מספיקק.." אמרתי כמעט מתחננת..

תום נישק אותי... הוא הכניס את הלשון שלו אליי וחיפש את לשוני.. הוא מצא אותה ושיחק
בה..

התמלאתי גועל...

הוא שיחרר את אחיזתו בי ועבר למותניי.. מחבק.. מצמיד אליו..

"תוםםםם עזובבב אותיייייייייייי" ניסיתי להוציא את שפתיי משפתיו...

"שששש... את תראי שאת תהני יותר ממני..."

" מההה?? תום?? אתה לא נורמ..." לא הספקתי לדבר ותום צירפת אותי שוב...

הוא חדל מלנשק אותי והחל לעבור על צווארי.. בנשיקות..

"תוםםםםםם.. מספייק תווםם מה אתה עושהההה???"

"אני מראה לך אהבה... אני אוהב אותך בואי תראי עד כמהה.........."

תום דחף אותי על הספה.. עדיין אוחז בי...

עדיין מכאיב..

"דיייי תוום אתה מכאיב ליי.."

תום הוריד ממני בכוח את הגופייה והמשיך לנשק אותייי.. הוא לא נתן לי להשתחרר..

הוא הוריד לי את המכנס בחוזקה והוריד את חולצתו..

"תוווווווםםםםםםםםםםם דיי תווםםם תתעוררר אל תעשה לי את זההה... דייי אתה מכאיב
ליייייי"

אותו זה ממש לא עניין...

"ששש דייי מאמי דיי.. בואי תראי איך אני עושה לך נעים.."

אמר וליטף לי את הכתף.. מוריד את הכתפיייה של החזייה....

שולח יד לכפתוריי מכנסיו ומוריד אותם.. נשאר בבוקסר..

החולצה יורדת ממנו והוא נעמד מולי בתחתונים..

"את עוד תודי לי על זה יום אחד.." אמרת ונשכב מעליי..

הוא ניסה להוריד לי את התחתונים..

הייתי בטוחה שהוא יאנוס אותי...

"תוווווווםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם מספיייייייייייקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקקק" צרחתי
מתוך בכייייי..

תום הפסיק והתסכל עליי.. כאילו התעורר מתוך חלום...

בכיתי ולא הצלחתי להרגע...

"מה אתה עושה ליי?? מה......?" אמרתי חלשה וכואבת..

מנסה לחסות את עצמי בידיי.. להסתיר...

"מה אני עושה?? מה??? דניאל... אניי.. אנייי..." אמר ונגע בבטני..

קפצתי..

נרתעתי..

"לא עודד.. בבקשה תעזוב אותי... אתה לא יודע מה אתה עושה.... אתה שיכור..."

"נכון.. אני שיכור...-אמר והסתכל על ידיו- מה עשיתי... מה כמעט ועשיתי לך.."

הוא הסתכל עליי מעביר מבט על גופי ועל גופו כלא מאמין...

"מה כמעט ועשיתי לך יפה שלי.. אהובתי... אני כל כך רוצה אותך שלי.. זה משגע אותי...
סליחההה.. מה אני יכול לעשות בשבילך??"

"אתה יכול פשוט ללכת.. עזוב אותי בבקשהה.. בבקשהההה.." אמרתי כולי בוכה.. מסוחררת..
לא מאמינה...

"כן.. כןן... סליחה.. אני פשוט... סליחה...." הוא מילמל...

רציתי להעלם..

רציתי למות..

למות ודיי!!

להפסיק את הסבל הזה...

עד שאני טיפה מאושרת.. טיפה מרגישה מאוהבת... אולי..

הוא מופיע לי..

התום הזה..

למה זה טובב.. למהההה...

תום התלבש והתקרב אליי.. חושב אם לגעת בי.. לא לגעת..

מהסס...

ושולח נשיקה באוויר..

"אני לא יודע מה קרה לי... אניי סליחה... ממש סליחה...."

"תלךךך רק תלךךךךךךךך אני לא רוצה לראות אותך יותררררררררר" צעקתי אליו.. מגמגמת
מהבכיי...

מההיסטריה..

משותקת מהפחד...

הוא לא אמר כלום..

הסתובב והלך...



הסתובבתי לצד השני ובכיתי..



למה הדברים האלה קורים ר=ק לי?? למהההה??

אלוהיםם.. מספייקק...

תחוס עליי...

לא מגיע לי את כל זה.. באמת שלאא..

דייייייייייי

צעקתי..

שוב בפנים..

שוב שומרת...

שוב לא מוציאה החוצה...

לאן הגעתי??

ידיד שלי מנסה לאנוס אותיייי????

אני פוחדת מידיד שליייייי????

יכול להיות מצב כזהה???

לא נראה לי...

ממש לא נראה לי...



המשכתי לבכות..

לא יודעת כמה זמן.. אבל כל כך בכיתי..

בכיתי על הכל...

בכיתי כל כך כל כך חזק עד שלפתע שמעתי..

"דניאל"

לא יכולתי להסתובב.. עדיין כאב לי כל הגוף...

אבל מבלי להסתובב ידעתי..

פשוט ידעתי מי זה...