מוות מבפנים!

אני מתה פה,

כל דמי נשפך על הרצפה,

הכל מסביבי שקט, דממה...

אני מרגישה נורא,

כאילו מישהו ירה לי ישר בנשמה,

מישהו דקר אותי בלב...

אלוהים, כמה שזה כואב...

אתה חונק אותי, לא מרחם עליי,

חונק אותי בעצם עם זרועותיי,

עיניי כואבות, שורפות,

בגלל האהבה אורן לא דולק, הן כבויות...

קשה לנשום, רוצה לברוח למקום מבודד,

אבל בעצם, לא...לא רוצה להיות לבד!

די, לא רוצה למות, רוצה לחיות, לחיות איתך...

למה אתה חייב להיות כזה נורא?!

שברת אותי, מכל הבחינות,

ולמרות הכל איתך אני עדיין רוצה להיות!!

אמרת שאתה יודע שאני מיוחדת, שלדעתך...אני מושלמת,

אמרתי שאני ילדה נפלאה, אז רוצה להסביר לי למה אותי עזבת כואבת ובודדה?!

אמרת, ואתה עדיין אומר, אומר שאתה עדיין חושב עליי מה שחשבת בעבר, אבל עובדה, שהאדם שאני מכירה...עוד לא חזר!

אני לא מבינה, איך להבין בעצם אני אמורה?!

אתה כל הזמן רק ממשיך לסתור את עצמך!

למרות כל האנשים שמסביבי,

כל האנשים שרוצים בחברתי,

כל האנשים שאוהבים אותי,

כולם, שדואגים לי,

שעוזרים לי,

ומנסים להחזיר אותי,

לנחם אותי, שלא אמות בגללך,

אני מוכנה, מוכנה למות למענך...

אם זה אומר שאני אהיה איתך,

בחיים אני כלל לא חפצה,

רוצה רק אותך,

כי בלעדייך לחיי אין כלל מטרה!

אז מה זה שווה?!

כי בלעדייך אני במילא לא אחיה!

אבל אני כמו עיוורת, על כל האנשים שאוהבים אותי באמת לא חושבת,

הולכת אחרייך, טיפשה גמורה...

מה לעשות זוהי ההשפעה של האהבה!

אבל אתה לא מרחם, פוצע, נוגע לא נוגע, שובר, וליבי שוב לא מתחבר...

אבל לך לא אכפת, אתה בשלך, אתה נהנה מזה שאני אוהבת אותך, וכל פעם מחדש נפגעת ממך, בוכה בגללך...

אתה אומר שזה לא נכון, שבאמת אכפת לך, שאני לך חשובה...

אז נחש מה...אני כבר לא מאמינה לך!!

כי כל פעם מחדש אני שלך, כמו איזה חסרת חיים,

אבל זה לא אשמתי, ככה זה שמאוהבים...

אבל מה אני בכלל מנסה להסביר לך?!

כאילו אתה יודע מהי אהבה!

אתה אומר שכן, מה יש לי להגיד...חה חה חה!!!

הצחקת אותי, לך תעבוד על מישהי שעדיין לא מכירה אותך!!

אם אתה באמת חושב שיש בך אהבה, אז אתה סתם משקר לעצמך,

כי אם היית כל כך יודע, אולי לא היית כל כך פוגע!!

ואני כמו משועממת, לך שירים עוד מקדישה ועוד ועוד כותבת,

אבל ככה החיים, ואני..למרות הכל...בך מאוהבת!