ניסחפת...

מערבולת חדשה שנוצרה בלב הים


מסתובבת כמו קרוסלה


גם לפה וגם לשם.


סוחפת איתה אוצרות חדשים


מתקשטת בהם אל מול הגלים.


אך היא לא שמה לב עד כמה היא פשוטה


הרי יופי, היא יודעת, מגיע אל לב האדמה...


בתוך כל עוצמת שתיקת הים,


מביט עליה מרחוק


צדף כמוה, שאינו מושלם.


שוחה לכיוונה בהתרגשות עצומה,


מקווה שתבחין בו ותיקח אותו איתה.


מביטה בו לשנייה ומסיטה את העיניים,


היא לא רוצה להיות במעמד הביניים.


כשהלילה יורד והים נרגע,


חוזרת למטה אל תוך השממה.


מתוך החול יוצא הצדף, מתקרב אליה,


לא נידף.


מושיט לה פרח ולא תכשיט


מקווה שהפעם היא תחליט.


לוקחת את הפרח, נותנת נשיקה


סוף סוף הבינה כמה כיף


להיות פשוטה...