לא אוהבת, דואגת.

בוהה בקירות


וחושבת עד כמה הסיטואציות בינינו היו הזויות...


למרות הכל, שנתיים זה לא משחק


רק חבל שהזמן בהם נשחק.


מוזר היה אתמול, אך גם יחד מצחיק.


הרבה דיברנו אה?


בלי הפסקה...


כל דקה רצתי להשתין, אחרי שהשקת אותי בוודקה רדבול


כל כך IN...


שבתי אליך, התיישבתי צמוד,


התחלת להוביל אותי אל תוך


סוג של ריקוד.


ריקוד של הנפש, אינטימי של הלב,


בלי מעצורים, ככה אתה אוהב.


פתאום התחלת לחשוב על העתיד,


מה יהיה, מה יישתנה,


אם אני יהיה לצידך , תמיד.


אני לא מצפה, ובמיוחד של צופה.


כל תקופה איתך זה כמו לעבור במערה חשוכה.


כל כך הרבה מחשבות... אולי קצת דאגות


שמה לא תרצה עוד...


אינני יודעת מה אני רוצה, אז הגיע הזמן להיכנס


לאיזושהי בועה.


בועה שתספק לי את החמצן הייחודי שאליו הלב משתוקק


כמו שאתה נושק...


הייתי רוצה לראות אותך עכשיו


מחוץ לחלון שלי, קורא לי לבוא


להיות איתך בלי חוש הזמן, בלי לחשוב לאן.


נשיקה? תספיק. פשוט תספוג את כל מה שמעיק...


לא יודעת אם מאוהבת... אבל בטוח שדואגת...