הוא היה חלק מהצוות בידור ושר כמלאך,אולי דימיינתי אבל נשיקה באוויר הוא לי שלח!

האם אתם מאמינים במבט ראשון?!

אני לא האמנתי...

כשמישהו האמין אמרתי "לך לך לישון!!!!"

אך טעיתי-כך הבנתי..

אז אם גם אתם לא מאמינים,

אתם לא יודעים מה אתם מפסידים...

ואולי תשנו את דעתם אחרי הסיפור שאני אספר,

אם יהיה לך כוח לקרוא אותו והסבלנות לא תיגמר...



זה היה ביום רביעי,

היינו בים המלח, הסתכלנו אחד על השני,

הוא היה גדול ממני בהרבה-בערך ב-7 שנים,

אך הרגשתי משהו מתהפך לי בפנים,

אני לא יודעת איך העזתי להסתכל לו בעיניים,

הרגשתי שרק אנחנו בעולם-יחד, שניים..

אני משערת שהסמקתי נורא,

אך להסיט את מבטי ממנו לא הייתי יכולה...

היה לו שיער שחור כלילה,

ונדמה לי שלידידה שלו קראו דליה,

האמת שלא ממש שמתי לב,

הייתי עסוקה בו להתאהב,

עיניו היו חומות וגדולות,

הן נראו אוהבות, חמימות...

הוא היה חלק מהצוות בידור ושר כמלאך,

אולי סתם דימיינתי אבל נשיקה באוויר הוא לי שלח...

התגברתי בשבילו על הפחד הכי גדול שלי,

שרתי בקריוקי-לבדי,

לפחות עד שהוא אליי הצטרף,

והרגשתי איך הוא את ליבי באהבה עוטף,

אחר כך לא ממש דיברנו,

אבל אחד לשני מבטים שלחנו,

רציתי לרוץ לשם ולנשק אותו,

אבל לא רציתי להיות קלה להשגה בשבילו...

ללמרות שידעתי בלב שלא ניפגש עוד לעולם,

ולמרות שרציתי אותו כל כך כמו שלא רציתי אף פעם,

לא יכולתי להוציא לידו מילה,

קרצתי לו עין והלכתי כמאוהבת מדרגה ראשונה,

ידעתי שאני אצטער שאיתו לא דיברתי,

וידעתי שאני אתחרטא שאותו לא נישקתי,.

אבל אנחנו בכלל לא מכירים ואני עוד קטנה,

אז למה הרגשתי כזאת תשוקה, אהבה..?!

חוץמזה, ידעתי שאני אחשב לזונה,

למרות שזאת בכלל לא הייתי הכוונה..

אך מה אני יעשה?! אני בבעיה!

להוציא אותו מראשי-אני פשוט לא יכולה...

אני מרגישה טיפשה,

אולי אפילו סתם תמימה,

כי אולי דמיינתי הכל והוא בכלל לא התעניין בי,

אולי הוא היה חייב ולכן הוא שר איתי..?!?!

אבל בכל זאת חלומותיי כרגע עליו,

והנה בהתבגרות עברתי עוד שלב,

למדתי מזה אהבה ממבש ראשון,

ואת האהבה הקצרה הזאת לא אשכח עד יומי האחרון...

הוא היה חלק מהצוות בידור ושר כמלאך,

אולי דימיינתי אבל נשיקה באוויר הוא לי שלח...