חיוכים אפורים.

אתה מסתכל אליי מבעד לעניים,


מחייך חיוכים אפורים.


מדמיין את היום בו אמרתי -


אהובי.


כל יום מאז ספטמבר,


עניים אדומות,


מסתכל בי וצוחק לו ובוכה.


 


קח את ידי ונשק בה,


שפתיים מלוחות מדמעות.


כי כואב כאן לבד ושקט פה.


אך חכה, תן לי לראות.


מבעד לעינייך, את היום בו אמרתי-


אהובי.


 


דיבורים עפים בשמיים,


כמו דרורים ביום קיץ שקט,


קח את ידי ונשק בה,


ואל רק תגיד- אהובתי.


 


המלאך כבר בפתח הדלת קורא לי,


רוצה שאבוא גם איתו,


רק אמסור לך כך ושקט פה.


ואלף לי כאיש לבדו,


ולא אשוב עוד.