הרמזים

הרמזים היו שם כל הזמן,


אני הייתי טיפשה מדי בכדי לשים לב.


רציתי אותו יותר מכל אחד,


אני לא בטוחה מה הוא בדיוק רצה.


המילים, המנגינה, והדרך לאור..


היו יחד איתי והם דיברו בשם עצמם.


נרות, גיטרה ויין היו יכולים לשנות את


האווירה.


 


בכל זאת אהבה,


אין מה לומר.


זו רק הרגשה.


זה בא והולך.


אם יבוא אחד, ותרגישי דחוייה...


יבוא אחר וישנה את המצב.


 


עכשיו ישנם הסחות דעת נלהבות, אש בוערת..


ועיניים עצומות.


לא רוצה לחוש דבר אלא רק את שפתיו


צמודות לשפתיי.


לחישות של אהבה, ואז התחמקות מהנושא


שעליו מדובר.


 


שותקת כי נמאס,


לרוץ עוד אחריו.


הגיע הזמן להזיז את העניין,


ולתת לו את החופש...


להתגעגע אליי.


 


אני לא אתן לו ללכת מכיוון שאיני יודעת


אם יחזור.


אני לא אתן לו את הדרך להגיע עד אליי...


ואז לברוח אל אחרת.


כי היא נעדרת, אינה.


 


אני מאחלת לו את ההצלחה למצוא את האושר,


ואת ההבנה.


 


שהוא אוהב בחזרה.