נ.ב אני אוהבת אותך

שיחקתי משחקים מלוכלכים רבים בחיי. עד בלי די.
לא ידעתי מתי לעצור ולא ידעתי לאן לפנות.
כנראה שכל שתיי דרכים מצטלבות רק בילבלו לי את השכל ועירפלו
את ההיגיון. בהתחלה..
המשחק המלוכלך היה לגרום לך להתאהב ללא הרף. לשחק אותה תמימה,
אחת שתמיד מוכנה.. תמיד בהיכון לצאת למלחמה.. "בשבילך" ולא..
זה סתם יצא מלוכלך! הייתי מקשיבה שעות על שעות לשיחות המגעילות
על ההיסטוריה החרוטה, שבלב שלך.. כשזה מוזרם בצריבה ללב שלי.
הגוף שלי ספג את המכות המעטות לעומת האש שצרבה בך מהעוצר שבי.
יש בי חשקים רבים. תוספות לוהטות. אני לא קולטת מה שאני עושה
וזה המעט להגיד לעומת ההמון לעשות.
ימים כלילות בודדים בלבי מחשיכים כ''כ מהר את מסדרונות נבכי נפשי
ואני משותקת, מנסה להגיד.. שאני מוכנה אבל קשה בתכלית.
הרגשתי כמו בפנטומימה צריכה את השקל כדי לשנות צורה.
כשלא מתאים לך.. פשוט תשחיל מילה, אני יגיב. אני מבטיחה!
ההמשך היה בחוקים מנותקים יותר. כל אחד תופס את הקצה ומושך לכיוון אחר.
והנה כבר חודשים שהמשחק ממשיך מלהסתבך. אני משחקת את אותה אסטרטגיה ישנה
ואתה פושט מעליך ריקמה חלודה. אתה כבר משחיר ואני מחזיקה עוד יותר..
לנקות ולהשחיז כבר לא אוכל, הברזל בוער. יש בי אהבה והיא תנצח..
ואני צועקת זה נראה כמו לנצח. אני משקרת ועושה מהלכים.. שהמשחק
כבר מסרס את החוקים. אומרת שאמשיך ללכת מבלי להרפות אומרת לעצמי
שאתאמץ להשתנות ואתה כמו שוטה, מאמין לכל דמעה.. הסוף לא קרב..
אתה מאוהב, קשור כ''כ חזק! עוד מעט תתגייס, למי תהיה שייך?
אתה מתרחק, וזה מתחיל לשרוף.. כשהמשחק לא יגמר החייל שלי יהדוף.
אני יורה לכיוון הנגדי, אני פוגעת בעצמי. בלי כוונה. בלי כוונה.
תמיד הגלגל חוזר להתחלה ואני לא משתנה!
להגיד לך את האמת, אני מפחדת. כי אני מאכילה אותך בסרטים
שאני בעצמי מביימת. לא יודעת למה זה מוזר. לפעמים זה מצחיק וזה נראה כמו אתגר.
אבל עכשיו, כשיש עוד פרקים, אני מתחילה ליפול להפסיד מהלכים.
בתור ממתינה, זאת אני "השחקנית" בסוף אפול לאן לא אדע..
אבל תמיד משאירה לי תחתית, לקום בחזרה, למשחק הבא.. ועכשיו,
כאילו לעולם לא יהיה.. זה כ''כ קרוב, שאתה כבר תפנה. ואני מצטערת
אוכלת את עצמי, למעשה. אתה אפילו לא יודע, מה אני מרגישה..
בסוף אני זו שכואב לה.. זו "ששיחקה". על השקרים אני מוותרת, אורזת את האמת
ומעדיפה להיות בטוחה. אני מצטערת שאני בורחת.. לפגוע בעצמי יותר, פשוט
כבר לא יכולה. כמה דברים שאמרתי פה, אולי כאבו נורא..
אבל לספר לך על הדבר האחרון, הדבר שאותו אני מוקירה. אל אהבתך אליי,
אהבתך הרצופה. כשאינך מרפה, עכשיו אני שבוזה. תאמין לי שהצלחת
ואני אפילו לא יודעת איך.. מה עשית לי שהלב שם שוכב?
אתה יכול להוציא מילה שממנה אני מסוגלת להתעלם.. אתה יכול להכליל את הוויכוחים
אני יכולה לקום ולסיים. אבל מול דבר אחד, אני לא יכולה להתמודד
עם זה שנפלתי חזק, זה מתגבר וממשיך לרסק.
נ.ב כנראה ששכחתי, כנראה שלא ידעתי איך לומר
אולי אפילו תצחק עליי ואולי, מי יודע? תיתן לי את המחר?
המשחק כבר הפסיק ממזמן, מבחינתי הוא אפילו נמחק..
ואם אני נראית לך אוייבת? תדע שככה אני, כשאני אוהבת.
אוהבת רק אותך. חייל יחיד במינו. חייל של אהבה. מפקד לי על החיים
מפקד איך אשנה צורה. היום כשאתה יודע איך לשחק איתי.. אני זו שאוהבת
בצורה מחרידה! אתה כבר יודע את החוקים ולהמציא מחדש זו הרגשה מוזרה.
אבל אם תוכל לקום וללכת, אגיד מיליון פעם תודה. פשוט אל תפגע בי יותר
אל תשכח שאני תמיד צועקת "זה לא בכוונה! אני פשוט לא משתנה". סליחה.