ולכאורה כשמת

ולכאורה כשמת


שלח קצות אצבעותיו


גרומות,


בשלווה


שיודעים רק המתים


אשר אהבו ללא מנוח


לגעת בשמים,


תמיד,


כאילו נגעו לראשונה


בפני אישה טובת עיניים


ובהיסח הדעת


ליטפו קמטים יפים


שאהבו בה החיים


ואפילו הבריות


כינו אותם זקנה.


 


כך זכר במעומעם,


נהוג בין הבריות


בכוכבים הכי יפים,


בם הזכות לגעת


בכל אשר ללב לחוש


קודמת לכל חובה


כי עבורם לגעת


כמו לנשום


והוא נגע ושוב נגע


בעיניים עצומות לרווחה,


וצלל בין אישוניה


נדהמים.


ואחרי שעה קלה


אמרו עליו שמת


ספדו מילים ריקות


במבטים ריקים,


לא ידעו שוטים


כי מצאה אותו


המנוחה השלמה


והיה כאשר צווה


כל אחד אשר בהם,


חי כאלוהים.