לעוד מלאך אחד

מה זה אמור להביע
שאומרים שעוד אחד הלך ?
ככל שהזמן עובר
המספרים והאבדות רק גדלים
והערך שנותנים לכל שם
רק קטן
ואתה מתנחם בזיכרון
אותו זיכרון מתוק ואחרון
שאתה בוחר להנציח לך במחשבות
אתה יושב ותוהה
למה בדיוק שווה לחיות ?
אתה מחפש משמעות ,
על מה אתה בדיוק נלחם
אם יבוא היום ואולי תשאיר את הילדים שלך יתומים ובודדים
למה שווה להתחיל לאהוב בן אדם
אם אתה יודע מראש
שיום יבוא ותישאר בודד ?
והפעם לא מתעסקים
במה ללבוש ,
מתעסקים בבשביל מה שווה לחיות
במסגרת הכי קיצונית של החיים
שמרגישה כל כך מובנת מאליה
החיים מול המוות
שנמצא אי שם בסוף ,
ומזה הסוף , ואולי גם בשבילנו הוא כלכך קרוב
ולכל אחד יש את הדרך בה הוא מאמין
וחלק אולי מאמינים בגורל
אבל אף אחד מאותם האנשים
לא מסוגל להסביר
חיים שפתאום נקטפים
והרגע עובר
ולומדים לחזור ולחייך
אבל אותם האנשים תמיד יהיו
מוגדרים כחסרים
אז התירוץ הוא שהם הופכים למלאכים
או שאלוהים רוצה את הטובים קרוב אליו
אבל במה באמת מאמינים בסוף היום
שצורחים בשקט עמוק בפנים את כל הכאב
ושבוכים מגעגועים
לאותם האנשים שלא משנה כמה זמן יעבור
הם פשוט חסרים
והמילים האלו הן כל כך חסרות משמעות ,
כי את היקר מכל
תמיד בסוף מאבדים
אז השאלה היא , האם באמת שווה לחיות רק כדי לטעום , לנסות
ואז אולי למצות
בשביל שאז יהיה חרוט על אותו הסלע
השם שלך , עם עוד משפט שמתיימר להיות בעל משמעות
או לנסות ולהעביר את מי שהיית
אבל שום אדם שיעבור ליד אותה האבן עם השם שלך
לא יוכל באמת לדעת , כמה החיוך שלך דאג להאיר חיים של אנשים
שבלעדיו , יש כאלו שיותר לא מחייכים חזרה
כי הם מאמינים , שאותו החיוך נקבר יחד איתך
והנה מדליקים לכבודך עוד נר ,
מסתכלים על האש שממול , וזמ מרגיש כמו אותה האש שבוערת עמוק בפנים
אפילו לאותו הנר שמוגדר כנשמה
יש סוף
והוא כובה
בדיוק כמו הנשמה שלך
אז באמת שווה להיכנע לדבר חסר המשמעות שלתוכו נולדת ?
ואולי החיים הם באמת המתנה הכי גדולה , וכמו כל מתנה
צריך פשוט לדעת לנצל אותה
אבל אף פעם לא באמת יושבים וחושבים על מה יקרה כשלא נהיה יותר
תמיד מתרכזים בחיים
ואז מגיעה הסטירה  , המציאות שמתנפצת לה בפנים
כשאתה קם בבוקר
וזה אף פעם לא יהיה שוב אותו הבוקר
לשום דבר לא יהיה את אותו הטעם ,
ולדמעות כבר נמאס מלנזול
הלב כלכך פגוע ולא מסוגל להאמין שיוכל עוד לאהוב
אבל לבסוף שוב פוגשים את אותם האנשים המיוחדים
שמוכיחים שמלאכים לפעמים כן בטעות נופלים למטה 
ומוצאים את הדרך להחיות את הלב
עדיין לא משנה כמה תכיר ותואהב
אותו החסר תמיד ילוה ,
את אותו החסר לעולם לא יהיה ניתן למלא
כי לשום אדם לא יהיה את אותו המבט
שום אדם לא יוכל להיות לעולם במקום השם הזה
שחרוט על הסלע ,
שאתה קבור תחתיו.