📚 סיפורי אהבה
+*+ הפנימייה לאומנויות +*+ פרק 30(לא כתבתי הרבה זמן סליחה אבל הנה פרקים)
👁️
396 צפיות
💬
13 תגובות
"אני מפחדת"...אמרתי לעידן כמעט בוכה
"ממה?".הוא שאל
"חכי אני יוצא מהשיעור".שמעתי ברקע וויכוח רעש וטריקת דלת.
"יצאתי מאמי מה קורה הכול בסדר איתך?".הוא שאל
"לא..".נשברתי ודמעות החלו מנצנצות.
"איפה את?".עידן שאל בדאגה.נתתי לו את הכתובת.
"אני בדרך".הוא ענה וניתק.
אחריי חמש דקות שמעתי רגליים רצות במסדרון וראיתי את עידן.
הוא רץ אליי,חיבק אותי וליטף לי את השיער כשאני מתייפחת על כתפו.
בדמעות וקול שבור ומרוסק סיפרתי לו את מה שהיה בחדר של מנהל המחלקה.
הוא לקח לו רגע לעכל את הידיעה ואז הרגיעה.:"תקשיבי לי,תסתכלי אליי(הרמתי את ראשי
אליו),הם אמרו שרוב הסיכויים שהנגיף לא יתפתח,אני אהיה איתך בכל בדיקה או טיפול שהם
ירצו שתעברי ואת תראי הנגיף יחוסל,אנחנו נהיה ביחד וכלום לא יקרה לך,אנחנו יחד
בזה!".הוא אמר והסתכל בעיניי בטחתי בו."תודה מאמי הרגעת אותי".אמרתי לו
בחיבוק."סופה,זו הייתה הבטחה קודם כל זה מה שיקרה ורק אחריי זה זה ירגיע אותך אני
מבטיח".נישקתי אותו ואמא יצאה מהחדר של המנהל.
"שלום עידני,מה שלומך?".שאלה אמא את עידן."הכול מעולה לילך תודה".
"איך את?".אמא באה וחיבקה אותי."יותר טוב,תודה".עניתי.
אמא הקפיצה אותנו לבית הספר וחתמה במזכירות שהיא הייתה אחראית עלינו בזמן שנעדרנו
והסדר שב על כנו.
***
למחרת בבוקר ישבתי על הדשא באחת ההפסקות וחשבתי,עידן היה באמצע מבחן במתמטיקה ואני
חיכיתי שהוא יסיים בכל מקרה הייתה לנו שעה חופשית צילה המורה להסטוריה לא הגיעה ככה
שנתנו לנו חופש.
"מה שלומך?".שאל עוז והתיישב לידי.
"בסדר מה איתך?".שאלתי
"אני מעולה".הוא ענה."תשמע בקשר לאותו יום עם הבלאגן עם עידן וזה...".לא הספקתי
להמשיך עוז קטע אותי."זה בסדר אני מבין אתכם לגמריי אני לא כועס או עצוב או משהו
להפך הייתי כועס על עצמי אם הייתי מפריד בין זוג אוהבים...".אמר עוז."אני מעריכה את
מה שאתה אומר,תודה".עניתי לו.
"יש הערב מסיבה באולם הכניסה אתם באים?".שאל עוז.
"כן אנחנו נבוא".עניתי לו.
***
"שמעתי שיהיה הרבה אלכוהול במסיבה הזאת".אמרה מיכל תוך כדיי שהיא מתלבשת לכבודה.
"איך הם יגניבו אלכוהול לפה?,האבטחה מאוד הדוקה בקטעים האילו".עניתי לה והסתרקתי.
"לא יודעת זה מה שגיל אמר לי".הצטדקה.
"למה את נותנת למעיין ככה להידבק לעידן?".שאלה מיכל ועוררה את מצפוני.
"מה זאת אומרת?".שאלתי
"לא יודעת אני רואה אותם הרבה מסתובבים היא מציקה לו,וכשהלכתם ללונא פארק עם
עוז..".היא אמרה.
"נו,איך את יודעת את בכלל לא היית שם!".אמרתי לה.
"אולי לא הייתי אבל שמעתי אותה מדברת על זה עם יעל כשהם היו בכיתה לבד".היא החזירה
לי.
"מה הם אמרו?".שאלתי
"מעיין אמרה ליעל שעידן כל הזמן מתחיל איתה".ענתה מיכל.
"זה סתם שטויות".עניתי לה."בואי נלך".אמרה.
***
כשיצאנו מהחדר ראינו את עידן עומד מאחוריי מעיין ועוצם לה את העיניים והיא כאילו
מנסה לנחש מי זה,היא ניחשה והסתובבה אליו ושניהם חייכו וצחקו.
"תיזהרי".אמרה לי מיכל ונבלעה בתוך ההמון הרוקד....
המשך יבוא
"ממה?".הוא שאל
"חכי אני יוצא מהשיעור".שמעתי ברקע וויכוח רעש וטריקת דלת.
"יצאתי מאמי מה קורה הכול בסדר איתך?".הוא שאל
"לא..".נשברתי ודמעות החלו מנצנצות.
"איפה את?".עידן שאל בדאגה.נתתי לו את הכתובת.
"אני בדרך".הוא ענה וניתק.
אחריי חמש דקות שמעתי רגליים רצות במסדרון וראיתי את עידן.
הוא רץ אליי,חיבק אותי וליטף לי את השיער כשאני מתייפחת על כתפו.
בדמעות וקול שבור ומרוסק סיפרתי לו את מה שהיה בחדר של מנהל המחלקה.
הוא לקח לו רגע לעכל את הידיעה ואז הרגיעה.:"תקשיבי לי,תסתכלי אליי(הרמתי את ראשי
אליו),הם אמרו שרוב הסיכויים שהנגיף לא יתפתח,אני אהיה איתך בכל בדיקה או טיפול שהם
ירצו שתעברי ואת תראי הנגיף יחוסל,אנחנו נהיה ביחד וכלום לא יקרה לך,אנחנו יחד
בזה!".הוא אמר והסתכל בעיניי בטחתי בו."תודה מאמי הרגעת אותי".אמרתי לו
בחיבוק."סופה,זו הייתה הבטחה קודם כל זה מה שיקרה ורק אחריי זה זה ירגיע אותך אני
מבטיח".נישקתי אותו ואמא יצאה מהחדר של המנהל.
"שלום עידני,מה שלומך?".שאלה אמא את עידן."הכול מעולה לילך תודה".
"איך את?".אמא באה וחיבקה אותי."יותר טוב,תודה".עניתי.
אמא הקפיצה אותנו לבית הספר וחתמה במזכירות שהיא הייתה אחראית עלינו בזמן שנעדרנו
והסדר שב על כנו.
***
למחרת בבוקר ישבתי על הדשא באחת ההפסקות וחשבתי,עידן היה באמצע מבחן במתמטיקה ואני
חיכיתי שהוא יסיים בכל מקרה הייתה לנו שעה חופשית צילה המורה להסטוריה לא הגיעה ככה
שנתנו לנו חופש.
"מה שלומך?".שאל עוז והתיישב לידי.
"בסדר מה איתך?".שאלתי
"אני מעולה".הוא ענה."תשמע בקשר לאותו יום עם הבלאגן עם עידן וזה...".לא הספקתי
להמשיך עוז קטע אותי."זה בסדר אני מבין אתכם לגמריי אני לא כועס או עצוב או משהו
להפך הייתי כועס על עצמי אם הייתי מפריד בין זוג אוהבים...".אמר עוז."אני מעריכה את
מה שאתה אומר,תודה".עניתי לו.
"יש הערב מסיבה באולם הכניסה אתם באים?".שאל עוז.
"כן אנחנו נבוא".עניתי לו.
***
"שמעתי שיהיה הרבה אלכוהול במסיבה הזאת".אמרה מיכל תוך כדיי שהיא מתלבשת לכבודה.
"איך הם יגניבו אלכוהול לפה?,האבטחה מאוד הדוקה בקטעים האילו".עניתי לה והסתרקתי.
"לא יודעת זה מה שגיל אמר לי".הצטדקה.
"למה את נותנת למעיין ככה להידבק לעידן?".שאלה מיכל ועוררה את מצפוני.
"מה זאת אומרת?".שאלתי
"לא יודעת אני רואה אותם הרבה מסתובבים היא מציקה לו,וכשהלכתם ללונא פארק עם
עוז..".היא אמרה.
"נו,איך את יודעת את בכלל לא היית שם!".אמרתי לה.
"אולי לא הייתי אבל שמעתי אותה מדברת על זה עם יעל כשהם היו בכיתה לבד".היא החזירה
לי.
"מה הם אמרו?".שאלתי
"מעיין אמרה ליעל שעידן כל הזמן מתחיל איתה".ענתה מיכל.
"זה סתם שטויות".עניתי לה."בואי נלך".אמרה.
***
כשיצאנו מהחדר ראינו את עידן עומד מאחוריי מעיין ועוצם לה את העיניים והיא כאילו
מנסה לנחש מי זה,היא ניחשה והסתובבה אליו ושניהם חייכו וצחקו.
"תיזהרי".אמרה לי מיכל ונבלעה בתוך ההמון הרוקד....
המשך יבוא





💬 תגובות (13)
אהבה לא נמדדת במרחקים כשאוהבים תמיד מרגישים קרובים.
מה קורה?
לשאלתך.. לפי דעתי..
1. כן... הוא עדיין יכול לאהוב אותך... לאהבה אין זמן! ואם זאת אהבת אמת אז נשאר אצלו רגש.
2. בקשר להודעה זה לא היה חכם בכלל לשלוח לו הודעה כי זה מראה שכן אכפת לך ממנו ושכן את אוהבת אותו... ואם לא היית שולחת לו כלום ולא מדברת על מה שהיה ומזכירה את זה, אז זה היה מראה לו שלא אכפת לך ממה שהיה וממנו בכלל!
זאת דעתי... תחשבי על זה.. מקווה שעזרתי לך... ביי
והמכתב ממשש חמוד...
ששניכם לא התראתם אבל תחקרי קודם כל מי זה?כל מיני דברים ואז תגיעי לפגישה!!
מניסיון!
בדיוק כמו שאת עדיין אוהבת אותו אפשרי שהוא אוהב אותך....
ואם תיפגשו אני מאמינה שכל הרגשות שהיו פתאום יהיו מערבולת של רגשות שחוזרת להיות כמו פעם...(מנסיון...)
בהצלחה בהכל מאמוש:)
דווקא ההפך תחשבי על זה שהריחוק גרם לו מין געגוע קטן בלב אלייך!!
וההודעה בסדר גמור...(אבל אל תפגיזי כול יום הודעה כזאת!) :)
רוצה להגיב? התחבר לחשבון שלך
התחברות