גשם בעולמות הסגורים.

נערה אילמת במורד הרחוב, שטפה את מבטיו של עובר אורח צעיר.
היא מבחינה בו והנה שתיקה אלימה וגופה זועק אליו
"אנא תושיע, אנא ממך"
גם הוא אילם המנסה לפסוע קלות אל לבה, חרש פצח את פיו לאומרה
"אנא הושיטי לי יד, אנא"
והנה היא נוגעת בשפתיו. קווים דקים מעלים בה חיוך רחב.
והוא מהופנט מזעם, מתפלל אל השמיים שיפתח בפניו עולם גדול.
והנה הנערה מורידה גשם דמעות.. ושניהם בעולם סגור ומשותק.
שפת מיסתורין. פיוט מנותק.
גשם שטף את האספלט באותו רחוב שקט, נידח.
הגשם נשטף, הרגע דעך.
"אנא בורא עולם תן גם לנו הזדמנות להיפתח".
לעולם היא לא תשכח את תפילות לבה ואת הגשם בעולם הסגור
שתסחוב לנצח עמה.
גשם של דמעות בגשם של דיבור.
גשם של תקוות בתוך סוף סגור.