מנסה להיות ברורה. להישאר שפויה.

מה קרה לי? למה הבדידות כ''כ קרובה לי?
הכל לא נראה לי.. אומרת לעצמי שעדיף כבר למות.
מה נהיה ממני? למה הכאב לא נרדם?
הכל פתאום הפוך, יש המון בלאגן.
הם מדברים בקלילות.. הסירנות לא מונעות בעדי
מללכת לבכות, מלעצור את עצמי.
מה כבר עבר עליי? על מה להיזהר?
מה כבר עשיתי? ממה אשמר?
מה חשבתי לעצמי? איפה טעיתי כ''כ הרבה..?
למה לא מתוק לי? רק למרר לי ת'רצון הלב רוצה.
למה היופי לא מדבר אליי? למה הגוף כזה חלש?
מה אהבה כבר יכלה לחולל בתוכי? עד לאן הגעתי בכוחות עצמי?
למה אתה לא אומר לי שאתה שם בשבילי?
מילים רכות מדברות בחולשה.. החוזק נכנס מהמחשבה הארורה
על מה שאעשה כשאברח ואיעלם מכאן..
מה קרה לי? למה האהבה מרה? כנראה שאצטרך להתחיל מהתחלה.
מהשורה הראשונה.
אני כ''כ מנסה להיות ברורה. להישאר שפויה. לא מצליחה.
למרות שזה למעני. למרות שזה למענה.