היא הייתה כה יפה. (כמה צדדים יש לסיפור הזה)

הנה השיר מתגלגל שוב.. 2 בלילה, הוא צועק כמו משוגע.
פעמונו של האפיפיור שקט ממנו והנה הוא מצחקק ובוכה.
שר לי סרנדות ולא מבין שעברתי הלאה.. אין בך דבר ממה שבאמת חיפשתי!
עשה טובה ולך..


ככה היו צורות ההתבטאות שלה כשעמדתי אל מול חלונה הוורוד
לא מצליח לשיר מרוב שאני מתחיל לבכות.
צעקתי כדי שהיא לא תתעלם כמו בדרך כלל..
הקשר איתה הוא לא דבר קל.


והוא עוד עומד שם.. משחק אותה מסכן.
די, תבין.. נגמר! תם ונשלם. בוגד. קמצן. מפקיר.


והיא מטיחה בי קללות ואין בי אשמה.


והוא שורף לעצמו דקות ואני.. אני כנה.


והיא מסתכלת עליי ואם היא לא באמת הייתה מרגישה
היא לא הייתה נשארת..


אחח איך אני מחכה לראות את המשטרה אותו מוחקת


אין בה טיפת רחמים. גם לא כבוד ורגשות.


אין לו טיפת בושה. בא לי בשתיים בלילה שר לי על אהבה.


והיא גנבה את לבי ואני רוצה אותו בחזרה..


הוא לקח לי את החיים שאני מנסה להשיג פעם שניה!


אני רוצה לנשק אותה.


אני רוצה להרביץ לו.


אני יודע שהגיע הזמן שאלך מכאן.


לא.. שישאר.. אני לבד פה!


עכשיו היא תרגיש מה שעשתה לי.. מועקה תתקוף את שנתה.


מה אני אעשה עכשיו? למה אני מכשפה!!


ניסיתי להישאר, חשבתי שהיא תתבגר.


הוא תמיד מוותר מהר. הנה השיר עומד להיגמר...


לא הוא לא, אצלה הכל נגמר בשניות.


ניסיתי להשאירו עוד מספר דקות.


ביחס שלה, היא צריכה לסבול.


בעזיבה שלו, הוא צריך להתעורר. אני לא כאן כדי להשלים לו את החסר.


 


ולמה הצורות של הרגשות לא ברורים? למה אהבה נוטה להיות דבר אלים?
הצד שלו- הצד שלה.. החולשה שלו מול הכוח שלה..
המילה שלו מול המשפט שלה..
שוב הכל מתחיל מהתחלה.. אבל מחר היא תשיר לו..
כמו שהייתה נחמדה באותה תקופה.. אז היא יפה אבל מסובכת ברמות.
הוא מסכן שמנסה להתקדם עם אחרות..
אה.. אני השכן ממול, סובל מהסרנדות ומהמשטרה
כל לילה אותה מכה. גם אני הייתי איתה בסיפור דומה..
זה תמיד מתחיל יפה ונגמר במחזה.
והיא בובה שלא תישכח לעולם.. קשה לה להסביר שפשוט אין לה מקום בשביל כולם.