סיפור אהבה בלתי נשכח. (א)

כשהייתי בן שבע עשרה השתנו חיי לנצח . יש שיש אנשים שמתפלאים כשאני

אומר את זה הם מסתכלים בי במבט משונה כאילו לא מבינים מה יכול היה כבר לקרות אך רק
לעיתים רחוקות אני טורח להסביר.

היום אני בן 57 מאותה התקופה עברו 40 שנה אני מבטיח לפרט הכל בפרטי פרטים.

בהתחלה תחייכו,ואחר כך תבכו-אל תגידו שלא הוזהרתם.

הנה עוד בוקר בעיר בופורט שבצפון קרוליניה.

העיירה הקטנה והשקטה שלנו.

ציוץ הציפורים נשמע באויר הצח.

קולם של הילדים השובבים באויר.

המתיחות סרות הטעם חוזרות על עצמן חלילה.

גברת סוזי בדרכה לכנסייה כשבידה חלב וביצים לילדי מעון היתומים"תקווה"

והכומר שכיהן בכנסייה הבפטיסטית מר הגרבט(איזה מין הורים קוראים לילדהם הגרבט?)

ניגש אל סוזי בנישוק לחי ידידותי ומלווה אותה למעון.

וגם ג'ימיי ביתו השקטה של הכומר הגרבט הייתה ברחוב השלוו סוחבת פמוליות

לילדי המעון.

ג'ימיי הייתה הילדה הכי שקטה בעיירה.

היא לא התחברה לבנים למרות שגם בנים לא התחברו אליה.

היא הייתה מהבנות התמימות ,השקטות,הטהורות ויפות התואר.

ג'ימיי למדה איתי בתיכון.

ילדה חכמה היא הייתה ובעלת חן שקט.

מידי יום אחרי הלימודים הייתה ג'ימיי הולכת לכנסייה של אביה, הגרבט .

מבשלת שם משהו ומביאה לילדי המעון.

ג'ימיי הייתה ילדה טובת לב וחמימה.

ביום א' כשכולם היו הולכים לכנסייה הייתה ג'ימיי תמיד בכניסה ומברכת לשלום כל עובר

וגם אותי.

פעם אחת אחרי הקראת התפילה בכנסייה ביקש ממני אדון הגרבט לבוא לכנסייה

קצת יותר מאוחר(זה היה ביתו)

הוא לא פירט בדיוק על מה רק דיבר איתי על דוחות שלא הבנתי משמעותם.

בערב הגעתי לכנסייה נכנסתי ודפקתי על דלת החדר של הגרבט וג'ימיי ביתו.

ג'ימיי פתחה לי בעיניים פראיות שופעות תשוקה וגוף מעוצב כשל דוגמנית.

רק אז גיליתי מי היא ג'ימיי האמיתית.