מחפשת

 


מחפשת שוב סימן שיוביל אותי אליך
אבל נותרה רק הצלקת שנוצרה בלעדיך,
מחפשת שוב מחדש את הימים
שנמחקו עם הזמן
רק לצייר אותם בספר ההווה שבתוך ליבי
בעיפרון שלא נמחק .
לוחשת את שמך בשפתיים רועדות
מרוב בקשות לעבר שיחזור,
מחכה שוב למבט עינייך להרגיש רגועה מבפנים
ועם מיצמוץ אחד להתעורר מהחלום
שלא יתגשם לעולמים.
נותר לי רק לחבק את הכאב
שמחזיר חיבוק שורף,
עוטף ונדבק אל הלב
חובק חזק ולא עוזב.
רציתי לכתוב על דף לבן
אבל המילים ליכלכו הכל בשחור,
חתמו על שיר דומע
נכתבו מכאב ביד עייפה
מרוב שירי עצב וגעגוע .
ושוב לשמוע את עצמי
צועקת את שמך מלב פגוע
צעקת נחמות,
לצעוק שקר מוסתר בדמעות
 


שאתה כאן איתי ...