- נסייעהה של סיוווט -

 



"וזה רק כמה דקות של לבד
עוד רגע להיות שם ,
לחשוב בלי אף אחד
ולשתוק גם .



זה להיות על גלגלים
לנסוע באותם רגעים,
לזוז ולהרגיש תקועה
בתוך זמן שחור
של שממה ,
ורק ידיים ניראות
על גופי נוגעות
וזה אצבעות זרות ,
גוף אחר
והוא אליי מתמכר.
בסוף האטובוס
בקצה החשכה,
הלב הרוס
מחכה לרדת
בתקווה, שיגמר
ומבעד לחלון
עולם אחר.
גשם מחקה דמעות
מבפנים זולגות,
וזו אני שזועקת
ולא מבינה כלום
זאת אני שצועקת
זעקה אילמת
ואף אחד לא שומע,
רק האל רואה ויודע.
הגיע הזמן לצאת פתאום
לעזוב את הגיהנום
והמדרגות נראות כמו הישועה
אור גדול שמוביל ללילה של חשכה,
הלב רועד עוד שנייה מועד
הוא מחכה בחוץ בקור
וכמו דמות בשחור
נגלה לעיניי ,
לוקח אותי, מרמה
נושק לשפתיי .
בתוך האפלה
ידיים שלוחות,
מבקשות להכנס
והדלתות ננעלות.
רצה עם הרוח
כאילו רודף אחריי הכאב,
מנסה לשכוח
להשאיר חריטות בלב ..
מאחור.
לקלל אותו עד סוף ימיי
ולשטוף את כולי במים קפואים
שמשתלבים עם דמעותיי
ואת דמותו השחורה משקפים,
וכול נגיעה זרה
חדרה עמוק לתוך העור,
שרפה לי את הנשמה
והלב בווער מכויות של נגיעה
ועוד נגיעה,
ועוד אחת זרה מבקש להכנס
כמו גנב פורץ ולא מהסס,
מבקשת רק להחזיר את הזמן השחור
כל ליטוף שלו שורף נגע בלב
והשאיר מאחור...
את כל מה שהיה בהתחלה,
את השקט , השלווה
את הנוף של הלילה
הזיכרונות מהנסיעה,
 
שעוד הייתי כמה דקות לבד
וזה עוד רגע להיות שם ,
לחשוב בלי אף אחד
ולשתוק גם .. "