הכאב!

והכאב הזה חודר... לכל וריד בגוף..


ושורף..


כאב כזה שלא מוסבר


את שלו, לא הרבה זמן אבל מספיק.


נותנת לו מה שלא נתת לאיש,


נפתחת, נסגרת נותנת אוהבת.


ניסית שוב לא להיפגע, לתת רק למי שמגיע - שייגע.


הוא הגיע כמו שאף אחד לא הגיע, מבט אחד, וידעת.


הוא נגע איפה שעדיין לא נגעו.


הוא נתן יותר מכל אחד אחר,


הרבה ריבים ואי הבנות -


אבל את יודעת, הוא שלך, והוא נשאר.


הוא דיבר על אהבה, הגבר הראשון שלחש באוזנך


 את המילה הזאת, שתמיד כל כך חשקת לשמוע.


היום את כבר לא יודעת, וגם לא שומעת.


 לילה אחד, מספיק לו, מגע אחד - יספק אותו.


לא נורא, שבוע הבא.


אבל אני? רוצה עוד...


עוד ערב, כל ערב, עוד דק כל דקה.


 אני יודעת - אני מגזימה.


אבל... זאת אהבה לא?


כנראה שהרגש חזק יותר מהשכל


ואצלו?


 אם קיים רגש הוא חלש יותר מהשכל.


יום יבוא ואני אדע, מה הלב שלו מרגיש


האם זאת באמת אהבה.


רק רוצה, שהוא ירגיש כמוני,


שירצה וירצה.... רק ממני, רק אותי.