ואולי.. לא תשתנה לי

אהוב, לא הנחתי לכולם לראות מה שזה עושה לי. העמדתי פנים.


אהוב, לא נתתי לרגש לבלוט בסדר יומי הרגיל. ננעלתי.


אהוב, כשאני לבד, אני חושבת עלייך אבל לבד וצריכה אותך, איתי לבד. רק לרגע אך לבד.


ואולי הימים קרירים ואולי הלילות בודדים. אולי מתחיל עכשיו הסתיו והשלכת מסמלת.


ואולי יהיו ימים יפים יותר ואולי אני ממשיכה סתם לדבר..אבל אולי יש חלומות שמתגשמים.


ואולי.. לא תשתנה לי, אדם מדהים.


כואב, שאני חושבת איך לסגור דלת שנפתחה.


כואב, שאני חושבת איך להעסיק את הראש בדבר אחר מאשר בך.


כואב, שאני מאויימת על ידי צבא קנאים בגלל החיבור לך.


כואב, שכשאני מנסה להירדם, הבוקר עלה.


ואולי יש בחוץ עוד המון כאלה. ואולי זה סתם תירוץ כדי לחיות איתו. ואולי יש מצבים שנפתרים כמו אלה.


ואולי.. לא תשתנה לי, חיים אהובים.


נמאס, לחשוב שהכל מתקתק אחורה.


נמאס, להישבר משטויות ולהיות חלשה.


הורג אותי, העיניים האלו שלך שממיסות בשניה.


הורג אותי, ששנינו רוצים אותו הדבר ולא נקבל אפילו מעט.


ואולי יש מי ששומע ומחכה לרגע הנכון. ואולי הדמעות יעירו אותי מעיוורון. ואולי יש חיים אחרי זה, אחרי אהבה שלא תיגמר.


ואולי.. לא תשתנה לי. אתה כל הזמן בנאדם אחר.


ואולי לא תשתנה לי, למרות הרגשות.


ואולי לא תשתנה לי, למרות המכות.


ואולי לא תשתנה לעולם ואולי הרבה יותר.


אבל אני מקווה שנוכל לנוח בשקט. ובשקט, להתעורר.


אל תשתנה לי. מלאך אילם.