שנינו מנגנים הלילה (קולם של הצלילים הישנים עוד בוקע)

קצת על החיים. קצת על התהילה. קיבלנו סיפוק. גם דחייה.


שנינו מנגנים הלילה. פורטים יחד בנשמה. מייחלים לטוב שבנורא. חולמים באותו חלום לא נודע.


על אכזבות רבות כתבנו, על וויכוחים עם אחרים. על עונות שחלפו להן. על תמונות עם נוף תמים.


שנינו מנגנים הלילה. פורטים את השיר על הנשמה. קולם של הצלילים הישנים עוד בוקע, קראנו לו


"אהבה"


חולשות בין נתינה לנתינה. כשהתמסרתי בחתימת מיטה. בצורה לאהבה מתוקנת. בצורה לאושר מושלם.


שנינו מנגנים הלילה, אל הכוכבים הנוצצים. השמיים עוטפים אותנו בין כל אותם לחשים.


שנינו מנגנים הלילה, המיתרים כבר חלודים. אך המנגינה נשמעת כמו פעם, קוראת היא לאוהבים.


על ריגושים ותובנות על גילגולים. בין כתיבה על דף לבן או עם פסים.


על כאבי הנטישה שמצאנו. בכוח החזרתו של הגורל האלים. ידענו לא לוותר. תיסכול פרץ ומשך רגעים.


על תחושות ישנות וזיכרונות מרים. כמה בילבול בתוך ניגון עתיק.


שנינו מנגנים הלילה, למען אלו שעוד יודעים. למען האמת שקיימת. למען הצורות והצלילים.


שנינו מנגנים הלילה, עם קולם של החלשים. מקהלה נפתחת בצלילים ישנים.


קצת על החיים. קצת על התהילה. כשלא ידענו מהו סיפוק. גם לא דחייה.