אם כבר רגש...

ואם כבר לספר על רגש


אז למה על העצב ? ,


ואם המבט בעיניים מתאחד,


וסוף סוף מתלקד,


אז למה רק מתוך העצב ? ,


ואל תבוא מיופך, וסהרורי


כשתרגיש לבד,


מתוך עצבות,


אולי מתוך נכונות אמיתית,


בלתי אפשרית לתיקון,מלבדי.


אולי אבין את העצב,


אחרי שהכול ייגמר,


אחרי שתאהב,


כשכבר לא תחול השפעת החיוכים,


והמבטים הקטנים,כבר לא יהיו קורצים,


ודמעה של בוקר,לא תימחה על ידך,


ואחרי מגע קר,לא אשוב להתחמם אצלך,


אני מבינה את השמחה,


בכל דבר פעוט שנגלה אליי,שאני זוכה.


כי אם כבר לספר על רגש,


אז למה על העצב ? ,