לא אוהבת, דואגת...

בוהה בקירות וחושבת עד כמה


הסיטואציות בינינו היו הזויות...


למרות הכל, שנתיים זה לא משחק,


רק חבל שהזמן בהם נשחק.


מוזר היה אתמול, אך גם יחד מצחיק.


הרבה דיברנו אה?


בלי הפסקה...


כל דקה רצתי להשתין, אחרי שהשקת אותי בוודקה רדבול


כל כך IN...


שבתי אליך, התיישבתי צמוד,


התחלת להוביל אותי אל תוך סוג של ריקוד.


ריקוד של הנפש, אינטימי של הלב, בלי מעצורים,


ככה אתה אוהב.


פתאום התחלת לחשוב, לחשוב על העתיד,


מה יהיה, מה יישתנה, שאפילו מתוך דאגה שאלת את דעתי.


לא מצפה, ובמיוחד שלא צופה.


מפני שכל תקופה איתך זה לעבור במערכה חשודה.


כל כך הרבה מחשבות, אולי קצת דאגות שמה לא תרצה עוד...


אינני יודעת מה אני רוצה


אך הגיע הזמן שמישהו יכניס אותי לאיזושהי בועה.


בועה שתספק לי את החמצן הייחודי שאליו הלב משתוקק


כמו שאתה נושק.


הייתי רוצה לראות אותך עכשיו


מחוץ לחלון שלי, קורא לי לבוא,


להיות איתך בלי חוש הזמן, בלי לחשוב לאן.


נשיקה? היא תספיק.


פשוט תספוג מהר את כל מה שמעיק.


מאוהבת? אולי...


דואגת?


מאוד.