שיר מעט מסובך, אבל החלק הכי טוב הוא הסוף, אז קראו עד הסוף.

פנים כה קרות,


וחיוך.


כי כנפיים פרוסות,


ושברים בלחיים,


כי נמאס לחייך,


בלי סיבה, בלי רצון,


ולעוף לשמיים,


בין שירה לחלום,


אולי איפשהו, שם למעלה,


רוקד לו חיוך, אמיתי,


מאוהב.


ואם אעלה ואגע ברקיע,


אקטוף עוד חיוך,


אך טעות, כי בכה.


כי איך יש חיוך, מאוהב, אמיתי,


אם אין איש קטן, מחכה לידי,


ואין אהבה מלטפת, וחיבוק.


כי איך יש חיוך, בוכה, אמיתי


אם אין שקט קט, ותקווה בליבי?


ואין שום רצון, לחייך לבדי.