אהבה ששברה לי את הלב

הייתי רק בת 14...כשראיתי אותך הייתי ילדה שחלמה על ילד אחר.. אתה הייתה נער וחיכית בסבלנות שאגדל.כשסוף סוף הכירו ביננו (עיר קטנה) לא הבנתי איזה בחור נדיר עומד מולי.נתתי לזה להסתיים לפני שהתחיל.. אפילו את שפתייך לא טעמתי..


כמה חודשים והנה אתה חובק אהובה חדשה..ואני בצד לא מבינה איך פתאום הפסקת להביט בי כשעברתי ברחוב..איך את חברותיי אתה כבר לא שואל שאלות חטטניות..הנחתי לעצמי שזו עוד אחת מהמעריצות הקבועות שתמיד מצאו את עצמן לרגלייך..


טעיתי! ביקשת לאהוב באמת ומצאת אותה..היא וקשרה אותך אליה לאט ובעדינות..בעורמה....


החברה הכי טובה שלי יצאה עם אחיך..וסיפרה לי מידי יום על מה הצחיק אותך..על מה דיברת..מה הלהיב אותך..ומה שעמם, מתי רבתה איתה ומתי היא ישנה שם..עד שסיפרה שהיא נכנסה להריון..ושאתה אהובי עומד להיות אבא.


 פתאום הסתכלתי לאחור- עד גיל 16 דימיינתי שוב ושוב את אהובי שב לחזר אחריי.. את שפתייך כובשות את שלי.. את מבטיי הילדות המעריצות שלך בי ובך מתהלכים..שנתיים שלמים האמנתי לך!!


לא! לא למילותייך כי לא היו כאלה.. אלא למבטייך.. יכולתי באותה השניה להישבע כי כל מבט שלך חדר אל הלב שלי..המבטים שלך הבטיחו לי ששמור לי מקום בליבך.. העיינים שלך סיפרו לי סיפור אחר. ואני האמנתי..


כולם חשבו שזה טיפשי.. במילה הכי מכוערת קבעה חברה שלי "אובססיה..". ואתה התחתנת ואני התייאשתי ואפילו קיוויתי בלב שתהיה מאושר..חברתי הטובה נפרדה מחבר שלך ופה בעצם נגמר הסיפור עם המשפחה הזו שלך..עד ש..אחיך (זה שיצא עם חברתי שלוש שנים) החליט ש..אותי הוא רוצה. ולא יעזור! אתה אז כבר יצאת מראשי לחלוטין.


אני את דבריי חברתי הפנתי והחלטתי שלא אבזבז רגש יקר על בחור נשוי. ובלב כבד בגלל החברה, אך בעיקר בגללך, נמשכתי אליו...הפכנו לזוג.


אתה קולט שחשתי בוגדת בך..?.. אני לא אשכח את הפרצוף שלך כשעליתי אליכם הביתה בתור הבת זוג של אחיך..היית בשוק.. לא אמרת מילה.. לא דיברת איתי בכלל התעלמת ממני.


וכשהייתה רב איתה ובא לישון איתנו.. היית מביט בי מהסלון מבט עצוב.. אבל הייתי עיוורת התאהבתי באחיך עד מעל לראש.ואז נפרדנו..הקשר ביננו המשיך להתקיים..המשכתי לרצות אותו אבל הכל נהיה קשה.. אחותך הגדולה (שהפכה להיות חברה טובה) החליטה להביא אותי למקום חדש.. רק לא ידעתי שזה המקום בו אתה מבלה תמיד.. כשראיתי אותך שטף אותי גל חדש של רגשות.. הנה אתה עומד מולי ולא יכולה אני לגעת לא יכולה לומר דבר..


כבר לא הייתי עיוורת, פתאום רציתי לחבק אותך.. כל מוצ"ש נגענו בעיינים.. ואישתך לידך.. ואחותך איתי..ולנו לא אכפת...


ובכל זאת המשכתי לשאול: האם זו סתם הזיה?? אני מדמיינת..הבחור נשוי! אב לילדה ועוד אחד בדרך..


עד שזה קרה..


איך הסתיים לו הבילוי..ואני חזרתי הביתה ופתאום הייתה שם (כשלפני שעה היית איתי במועדון ואיתך אישתך) ולא אמרת כלום..החלפת שמונים צבעים גימגמת כמה משפטים..ונתת לי נשיקה חיבקת אותי חזק ועדיין לא אמרת כלום אבל גם לא היית צריך. השבתי לך באילמות ש"גם אני.." אפילו לא שכבנו.. לא היה צורך..פשוט שבענו קצת..


לעת עתה.. אחיך עדיין עושה לי בית ספר.. אבל אתה אהובי-החולשה שלי.. ותמיד תהיה!