שירת המלאכים

מגע ידיה הלבנות


להתחנן


חיוך של שמה


אשר אינו ידוע,


כמו צעיף


שיער זהוב,


שפתיה הממלמלות אחרי כולם


אמן


שחקו אליו


מכל פינות הרחוב


 


תמיד אותו שיער


חלק ומתולתל


תמיד אותו חזה טמיר


בתוך מעיל


של אלף הרהורים של חורף


פוסע ברחוב מולו


בלה ומחולל


צמא ומסתורי


ומיד אחר כך


עורף.


 


פעם


איש אינו יודע אי


תעטוף אותו


אהבתה בתכריכים


ושם


אנוס בחיל וקודש


ילמד שוב


לזמר את שיר האהבה


אשר ציווהו פעם


והוא אינו יודע איך


נשתכחו מדל שפתיו


כל המילים


 


של שירת המלאכים.