אהבה ראשונה ואולי אחרונה - פרק שני: רסיסי הלב

בבוקר אמרתי לאמא שאני לא רוצה ללכת לביה"ס כי יש לנו סיור של"ח ואין לי ממש חשק
אז אמא הרשתה לי להמשיך לישון. שכבתי במיטה מחכה שכולם יצאו מהבית כבר כל כך ציפיתי
שהבוקר כבר יגיע עוד מעט אני נפגשת עם יובל....

הדלת נסגרה שמעתי את אמא נועלת את הדלת והולכת ידעתי כי עכשיו זה בסדר ואפשר לקום
מהמיטה הרי אם אמא הייתה רואה אותי קמה מהמיטה בשעה כזאת כשאני לא הולכת לביה"ס
הייתה מבינה שמשהו לא בסדר.

התקשרתי ליובל. היו לי פרפרים בבטן כאילו אני עוד שניה רואה אותו

"הלו" ענה לי קול רדום כזה

"מה המצב?" שאלתי "הערתי אותך?"

"לא זה בסדר אני צריך להתעורר בכל מקרה" לפתע חשתי ערנות בקולו ושמחתי הוא מאושר
לשמע אותי ולכן קפץ גם אני הייתי מתעוררת בשנייה אם זה היה הוא...

"איך ישנת?" לפתע קולו קטע את חוט המחשבה שלי

"מצויין, היה לי חלום חמוד... רוצה לדעת על מה?"

"בטח!" ענה לי בסקרנות כזאת

"אני יחשוב על זה בינתיים אני יתארגן מתי נפגשים?"

"עוד שעה וחצי אני במרכזית סבבה?"

"סבבה, ביי בינתיים" הוא נשק לי דרך הטלפון וניתק. קמתי מהר התקלחתי והתלבשתי
החלטתי יהום ללבוש סתם איזה משהו זרוק התארגנתי מהר ויצאתי למרכזית ושם הוא היה.
לרגע שהבטתי בו היה לו מבט מבולבל כמי שמבקש למצוא את עצמו ואז הוא ראה אותי חייך
אלי ובא לכיווני השתדלתי להסתיר את החיוך שלא יראה כאילו אני מתרגשת כל כך למרות
שבאמת כך היה הוא חיבק אותי נשק לי ושאל לאן הולכים... רגע מה אני אמורה לעשות
עכשיו? אני לא יודעת מה הוא אוהב אני לא רוצה שיצא מצב שאני יקח אותו למקום משעמם
או שיראה לו ילדותי למרכז העיר זה כזה משעמם אז החלטתי ללכת לקניון האמת שלא דיברנו
הרבה הייתה לנו רוב הזמן שתיקה מביכה כזאת כל הדרך לקניון מעניין על מה הוא חושב מא
שאלות רצו לי בראש אבל ניסיתי לא להראות לו שאני חושבת יותר מידי שלא ירגיש בחוסר
נוחותמעניין אם הוא באמת נהנה איתי? אולי הוא במת כמו שכל החברות שלי אומרות מחפש
רק משהו אחד? משהו שאני לא חושבת שאני רוצה..

הגענו לקניון והחלטנו לשבת בבית קפה הזמנו גלידה ומשהו לשתות. האמת שהגלידה שברה את
הקרח כי כל הזמן דיברנו והאכלנו אחד את השניה ליכלכתי אותו בכוונה והיה ממש מצחיק...
הוא שאל שוב ושוב על החלום וסירבתי לספר לו אמרתי לו שיום אחד אולי אני יספר לו
עשינו תמונות וזה בכלל איפשהו חתך את המתיחות בינינו.

הגענו למרכזית הזמן ממש טס אבל יובל היה חייב לחזור ללמוד הרי יש לו בגרויות
ומתכונות.ישבנו שם ואמרתי לו שמאוד נהנתי ושני מקווה לראות אותו שוב הוא אמר שהוא
גם נהנה ושירד הלחץ של הבגרויות ניפגש שוב.

האוטובוס התקרב אלינו וידעתי שהוא חייב ללכת. הוא חיבק אותי תפסנו ידים והתרחקנו
והידים החליקו לאט לאט לפתע הוא תפס הוא ונישק אותי לא הבנתי מה קורה אבל עד שהבנתי
הוא כבר רץ לאוטובוס. הנשיקה הראשונה שלי.

אניחושבת שבאותו רגע הסמקתי הרגשתי חום הבנתי שזהו אני מאוהבת בו.

מאותו היום הכל השתנה התקרבנו יותר דיברנו הרבה בטלפון נפגשנו עוד פעם בת"א טילנו
על החוף.. הייתה פעם שהיינו בלונה פארק בת"א זה היה כזה רומנטי והיה כיף העזתי
לעלות על מתקנים שלא הייתי מעלה בדעתי לעלות כי הרגשתי משום מה מאוד בטוחה איתו.


יום אחד אמא שלי אמרה לי שיש חתונה שהיא צריכה ללכת אליה וששירן אחותי הקטנה תלך
לישון אצל רונית אחותי הגדולה. הבית שלי! לבד התקשרתי ליובל קבענו אצלי ב20:00
אמרנו שנביא סרט וכך היה, יובל דאג לסרט אני דאגתי לפופקורן ואוירה סבבה, ישבנו
וראינו את הסרט ואז יובל נישק אותי ומפה לשם התחלנו להתמזמז יובל הוריד לי את
החולצה ואני לו והגענו למצב מאוד אינטימי יובל שאל אם אני בטוחה שאני רוצה להמשיך
אמרתי כן... אבל אז התחלתי לחשוב רגע אני עדיין בת 14 אנחנו יוצאים ס"כ שבועיים
וחצי ולמרות שאני יודעת שאני אוהבת אותו ידעתי שזה צעד גדול ושאני לא מוכנה אליו,
אמרתי לו שיפסיק בשניה האחרונה ורצתי לחדר הרגעתי את עצמי ולבשתי סתם איזה מכנס
וחולצה ויצאתי אליו.

"אני מצטערת יובלי אני עדיין לא מרגישה שאני מוכנה לזה זה צעד גדול בשבילי צעד
שגדול עליי אני לא מסוגלת אתה מבין?" דיברתי מהר הייתי לחוצה יובל תפס את הראש שלי
ויישר את המבט שלי אליו נשק לי על המצח ואז על השפתיים קלות

"זה בסדר אני מצטער אני לא רוצה ללחוץ עלייך בואי נמשיך לראות את הסרט כאילו כלום
לא קרה טוב מתוקה?" נשמתי עמוק חייכתי ואמרתי בסדר

סיימנו לראותאת הסרט אמא הגיע ויובל הלך וזהו לא שמעתי ממנו.

הבנתי שזה נגמר כי לא הסכמתי לשכב איתו אולי עכשיו הוא הבין שאני ילדה.

יובל התקשר אחרי כמה ימים.

"היי מיכאלי מה שלומך?"

"הכל טוב מה איתך? לאן נעלמת?" נשמתי לרווחה אולי בכל זאת סתם הייתי פרנואידית

"מצטער הייתי צריך לחשוב ותשמעי אנחנו צריכים לדבר"

"על מה? מה קרה?" נבהלתי

"אחרי מה שקרה הבנתי שלמרות שכייף לנו ביחד יש לנו צרכים שונים ואני לא רוצה לפגוע
בך או משהו אבל אני לא חושב שאנחנו יכולים להמשיך"

הרגשתי את הדמעות מתחילות לחנוק אותי אבל התאפקתי לא רציתי שישמע אותי בוכה..

"אז מה אתה בעצם אומר שכאן זה נגמר?"

"לא נשמה אני אומר שאני צריך פסק זמן. אני צריך את הזמן לסדר דברים בראש שלי. אני
חייב לסיים עכשיו אני ידבר איתך כבר"

"ביי" אמרתי והוא ניתק בכיתי הרגשתי שהלב שלי נשבר כל הביטחון שהיה לי נעלם בשנייה
מה עושים עכשיו? איך מתגברים עליו אני אוהבת אותו ואני יודעת בוודאות שזאת אהבה...