על אותו הגל

הם לא יכולים,


בגלל המצב הזה שלהם, שלא מרשה להם.


המרחק שמור,  החיוך מתגנב במבט כואב.


הלב מלא אהבה שלא יכולה לפרוש צבעיה


אהבה אסורה.. עדיף בלעדיה!


שני לבבות שמצאו דרכם יחד,


שני עולמות שרוצים יחד להסתובב


שתי נשמות שרוצות לפרוח הלאה


שתיהן כנועות כי זה לא עוזב.


רק הם מרגישים בזה


רק שניהם יודעים


אף אחד לא מתאר לעצמו


אף אחד לא חושב לעצמו


שכל כך כואב להם בפנים.


שכל כך קשה להם  לא להיות יחד,


ואף אחד לא יודע מה הולך בפנים.


כי שניהם מסתירים, כי שניהם מחביאים.


ולפעמים כשאפשר הלבבות בסתר מתאחדים,


משלימים פערים ריגושים חיוים, ואחר כך שוב נפרדים.


עם שני לבבות שבורים לחלקים.


ובין לבין דמעות מוסתרות,


בין לבין סערות בפנים רוגשות.


ואף אחד לא יודע


אף אחד לא חושב


שהלב כואב, עד שהוא צורב.


אבל הם נכנעים למציאות שלא מרשה,


כי הם בעצם, כמו משפחה...