«::*°•זה האבא שלי•°*::»/«::*°•להיות מאוהב•°*::»

פעם לרשום מכתב הייתי מסוגלת,
והייתי מסיימת אותו כי הייתי משתדלת,
עכשיו אני מתחילה לרשום ונעצרת,
כי כל דמעה על הלחי שלי פשוט מתפזרת.


אישתו של אח שלי יום אחד התקשרה,
"אבא שלך בבית חולים במצב קשה", היא אמרה,
נסעתי בבוקר למחרת, ולא יכלתי לראות,
איך אבא שלי מחובר פתאום לצינורות.


הרי יומיים לפני דיברתי איתו ולמחלה שלך לא התייחסתי,
כשאמרת שאתה עומד למות, לליבי לא הכנסתי,
הייתי ילדה תמימה, שבליבה לא הייתה תחושה,
שיבוא יום ואתה תעלה למעלה אחרי המחלה הקשה.


כשראיתי אותך באחת הפעמים לא האמנתי למראה עיניי,
לא זיהיתי אותך כי היה מפחיד להסתכל עליך יותר מידי,
ממש ראיתי איך אבא שלי, הגיבור שלי, גוסס מול העיניים,
איך אבא בדרך למעלה, בדרך אל השמיים.


וזהו אבא, עכשיו אתה למעלה עליי שומר,
את המילים שלך במקום מלמטה, מלמעלה אתה לי אומר,
אני מקווה להתעורר מהחלום הזה, חלום הבלהות,
אבל היום אני כבר לא תמימה וזולגות רק הדמעות.


הייתי רוצה להספיק להגיד לך כל כך הרבה דברים,
אם רק היית פה ולעבר היינו לרגע חוזרים,
כמה אני אוהבת אותך, למה לא אמרתי בכל יום?
לפני שראיתי אותך נפרד מהעולם שלנו לשלום.


אבא, הייתי גאה להגיד לכולם שאני ביתך,
וכשהייתי עצובה, היית בא ונותן את ליבך,
תמיד דאגת לגרום לי לשמחה, רק ברגעים האחרונים,
היה לך חשוב דבר אחד, שיישאר החיוך על הפנים.


אני יודעת שיהיו לי רגעים של משבר,
מהעובדה שאתה לכאן לעולם לא חוזר,
אבל אני אשתדל להיות חזקה אבא, בשבילך,
רק תדע שאני כל כך מתגעגעת ואוהבת אותך.