בלעדיי

היום אתה חוגג יום הולדת, וזה היום הולדת הראשון שאני לא חוגגת איתך.


מה...כבר עברו ארבע שנים?


ארבע שנים של עליות וירידות אך אהבה שתמיד הייתה בוערת.


זוכר את היום הולדת הראשון?


איך לא היינו בטוחים אחד בשני, או בעצם איך לא היית בטוח בי.


ואני תמיד אמרתי לך, עלייך אני לא אוותר, אתה תראה אנחנו עוד נהיה יחד.


אני ואתה נגד כל העולם!


ואתה היססת, פחדת, הדחקת אותי ואת הרגשות שלך כלפיי.


התעלמת מאיתנו.


לא ראית אותי,


לא נתת לי להתקרב, ואני בכל כוחי ניסיתי,


ואז הגיע עוד יום הולדת, ועדיין היינו יחד - יחד אך לחוד.


התקדמנו מעט אך נשארנו באותו מקום. לא נשמע הגיוני נכון? אבל זה מה שהיה,


ואני ראיתי בך את כל החיים שלי ואתה ראית בי משהו שונה מחייך.


ועדיין אני לא ויתרתי ונלחמתי על שנינו כי ידעתי שננצח.


ואתה?


עדיין נשארת איש הקרח שהיית, עם יותר חששות ויותר פחדים


אך לא שחררת אותי, לא נתת לי ללכת...נשארתי.


והנה...ביום הולדת השלישי,


הבנת סוף סוף שנועדנו להיות יחד.


הקרח נמס והושטת את ידך אליי אבל אני לא הושטתי את ידי אלייך חזרה.


אני איבדתי את האמונה בנו, בגללך.


אני מצטערת...העולם ניצח אותנו!


שנה שלמה ניסית לגרום לי למצוא את הדרך לחזור אלייך, אבל אני הייתי במקום אחר, עם החששות והפחדים -שלך.


שנה שלמה של כאב, כעס, זעם - על העולם, עלייך, עליי.


 


ועכשיו זה היום הולדת הרביעי...ואתה חוגג אותו לבד. האם אתה חושב עליי? האם אתה מצפה שאני אראה סימן חיים?


אהובי, אני כאן. אני חושבת עלייך. עם על הפחדים והחששות. עם כל האהבה.


והגעגועים למה שהיה ולמה שלא היה דוקרים את ליבי כמו סכין חדה.


אבל כנראה האהבה לא מספיקה כי הנה, תראה,


זה היום הולדת הראשון שאתה חוגג אותו...בלעדיי.