«::*°•מילים שלא אמרתי•°*::»/«::*°•להיות מאוהב•°*::»

אני רועדת מקור וקשה לי לקבל,
את העובדה הנוראה שאתה לא שלי,
זה לא אמיתי, אני מנסה להתפלל,
אבל מלמעלה שותק הוא אלי.


לא הספקתי לומר לך את מה שרציתי,
אני אוהבת אותך, לא אמרתי בכלל,
עיוורת, ככה פשוט אני הייתי,
חושבת שתהיה שלי, שזה הגורל.


אבל כנראה שאותו גורל למציאות הזאת סירב,
ובגלל זה הוא לקח אותך מידיי הכואבות,
לקח אותך למעלה ועשה לי חור בלב,
שלא ניתן לסגור, ואני שקועה במחשבות.


איך רק עוד בבוקר חיבקת אותי חזק,
כאילו ידעת מה הולך לקרות בהמשך,
תגיד לי אהובי, תגיד לי רק,
האם למעלה אתה עכשיו מחייך?


לא מאמינה איך שמו אותך בארון,
כשאתה לא נושם, עוצם רק עיניים,
האהבה שלנו הייתה אהבה ממבט ראשון,
אז בוא שיסבירו לי, איך אנו לא שניים.


הגוף רועד, מתקשה להאמין,
אני לא מסוגלת, אני כל כך חלשה,
עדיין אני לא מצליחה להבין,
עדיין לא מעכלת את ההרגשה.


כמה אני ארשום כדי שתבין את ליבי,
שאני מצטערת שלא אמרתי שאני אוהבת,
למה לא ניצלתי כל רגע כשהיית שלי?
להאמין לא רוצה, להאמין מסרבת.


אבל המציאות הזאת לוקחת אותי לאחור,
מזכירה לי את פעימות ליבך כשנשענתי על גופך,
חשבתי שאהבתינו תהיו ורודה ולא בצבע שחור,
אבל אלוהים חשב שלא ולקח אליו אותך.


אם תהיה לכם עם בן זוגכם הזדמנות,
תגידו לו שאתם אוהבים, תנצלו כל דקה,
אני עדיין מתקשה לקבל את המציאות,
שאתה לא כאן, שנשמתך כה רחוקה.