האובדן- מלאכית אמיתית

אמרו לי שעל האהבה הזאת אני צריכה לוותר,

אמרו לי שבי אתה רק תפגע ולא יותר,

אבל איך יכולתי ממך ללכת,

כמו שעלה עוזב את העץ בזמן שלכת?

הרגשות שלי אליך היו מלאי עוצמה ומשמעות,

עם כל ליטוף, בי נגעת בכזאת רכות,

ולהם לא הקשבתי, לקולות מסביבי

כי ידעתי שאתה תמיד תיהיה כאן איתי,

לא היה לי אכפת מה הם אומרים

התעלמתי ממה שהם חושבים

ואז באה העצבות,

אולי אני עושה פה טעות?

אך ככל שהייתי איתך הבנתי שליבי גדל מרוב אהבה,

שבי נטעת הרבה אור וגם תקווה,

אך לפתע פתאום בלי כל אזהרה,

קרה דבר איום ונורא,

מישהו אותך ממני לקח

את הרגשות העזים שלי אליך שכח

איך הוא העיז, איך הוא יכול?

הרי אתה בשבילי היית הכל!

ימים הסתובבתי ללא מנוחה,

מנסה לחפש, אולי אמצא תשובה

"דרכי האלוהים נסתרות" אמרו מסביבי,

שכחו שמזמן לא רצו שתיהיה איתי.

עכשיו הם מנסים בי להפיג שוב תקוות,

אומרים לי שיהיו עוד אהבות,

אבל כזאת אהבה לא תשוב יותר

כי את מקומך לעולם לא ימלא אחר,

אולי עם הזמן הכאב יתפורר,

אך דמותך מליבי לעולם ישאר,

מקווה רק שטוב לך היכן שאתה

ושאתה יודע שאני עדיין אוהבת אותך.