שואבת כוחות מבין הרסיסים

עמירוש. רק השם שלך מעביר בי צמרמורת, מן פיק בבירכיים, מן אהבה. אני מדמיינת את דמותך את החיוך, איזה חיוך,... והשפתיים המלאות, העיינים הבוהקות. אני חושבת לעצמי יש רק אחד כמוך בעולם! ואז אני שומעת את חברות שלי אותו סיפור אותם עיניים אותו מבט ואני חושבת אולי אתה שלהם? אולי כבר אין תקווה? ואז אני מבינה שכמוך יש עוד הרבה וכל אחד הוא עוד שובר לבבות קטן כמוך! אז יום אחד קמתי אהובי והחלטתי ללכת, כן ללכת ולא להפסיק עד שאני אמצא את האחד. הלכתי, המשכתי, טיפסתי על צוקים ואת מי ראיתי? אותך.


וירדתי בוכה, שבורה, האם הכל ירד לטימיון?  אז הלכתי אליך והתוודתי ושפכתי תלב ומה אמרת? אמרת שכואב אז כואב אבל אותי אתה כבר לא אוהב. ונשברתי כמו מי שדרכו ורמסו אותה, למרות שמראש הייתי כל כך מוכנה... אז שאבתי את הכוחות שנשארו בין הרסיסים והמשכתי הלאה לחיים חדשים בלעדייך עמיר, בלעדייך!!


ועכשיו ככל שעובר הזמן אני שוחכת לאט לאט ויודעת שיןם יבוא ותשאר רק זיכרון יפה ורחוק בעבר..


הייתה הכל בשבילי...