זה לא בדיוק שיר... זה המצב בו אני נימצאת :''רוצה למות''

יושבת לבד בבית ,מרגישה שאני חייבת לעשות משהו עם חיי...

יש עליי כל כך הרבה עומס של מחשבות , רגשות, בעיות

הדבר הראשון שהחלטתי לעשות היה לכתוב מכתב לאלוהים.

כתבתי לו שאני מצטערת אם לא הייתי ילדה טובה ושאני מצטערת אם היו רגעים שאכזתי אותו נורא ,

אבל למה הוא נותן לי להריגש כל כך הרבה סבל?

ביקשתי ממנו שיפסיק את הסבל שיהרוג אותי כבר או שפשוט ינסה לפתור לי את הבעיות....

* שאהוב ליבי יאהב אותי...שיראה כמה אני אוהבת אותו כמה אני סובלת בגללו שירצה אותי כמו פעם שניהיה יחד שניהיה חברים הרבה שנים....

* שחברת הנפש שלי תלמד להעריך אותי והלתייחס אליי כמו אל אחות ולא כמו אל סמרטוט

*שהמשפחה שלי תשאר בריאה ושלמה

*שאני יצליח להרגיש טוב עם עצמי



שרפתי את המכתב בחוץ עם להבה של נר קיוויתי שהמכתב אולי יגיע אליו יותק מהר.

ואז חשבתי לעצמי : למה שהוא יעזור לי? הרי אף פעם לא ממש האמנתי בו... לכן לקחתי החלטה בידיים... זהו החלטתי

אני רוצה למות

בגלל כל העומס שעל ראשי בגלל כל הכאב שבליבי...

אני רוצה למות!



לקחתי 5 כדורים ושתיתי כמה לגימות מוודקה.

לא חשבתי שילדה עם שמחת חיים כמוני תגיע למצב הזה אבל לא רציתי לסבול עוד. כל החיים עברו לנגד עיניי אני יושבת מול ההסלה מנסה להקיא מנסה להוציא את כל הסבל שבתוכי.. ולא מצליחה הוא נישאר שם בפנים לא מוכן לצאת!איפה האנשים שכה חשובים לי נימצאים?!?!



כמו שאתם רואים למות לא הצלחתי כי אני עכשיו כותבת כי לפני שבאתי לקחת עוד כדורים שאלתי ידיד מה יקרה איתי עכשיו? הוא התקשר אליי וציווה שאני יגיד לאימא כי אם אני לא יספר או שהוא יספר או שהוא לא ידבר איתי לעולם. אמרתי לו בסדר.. אני יגיד לה... אבל שיקרתי לכן לא הרשתי לעצמי למות ככה לא הרשתי לעצמי למות ולגרום סבל לאחרים...



גם עכשיו אני יושבת וחושבת מה לעשות רוצה למות אבל חייבת לחיות. כי לראות את אהוביי משמיים זה נורא כפליים מאשר לראות אותם כאן על האדמה עם נשמה.



רוצה למות ולא יכולה.

רוצה למות בשקט ובשלווה....



-שלי-