השקט שלפני הסערה

את המכתב הזה אני כותבת בתקופה שבה העיניינים טובים, אנחנו מסתדרים מצוין וכבר
הרבה זמן לא רבנו.

כל הסימנים יוצרים אשליה של טוב, אשליה שאנחנו נישאר לנצח.

אך לפעמים נדמה לי כאילו הטוב הזה הוא רק השקט שלפני הסערה.

כולם חושבים שאנחנו הזוג המושלם שבאהבה שלנו אפשר רק לקנא.

אבל רק אני יודעת שעוד מעט הכל יתרסק, אפילו אתה לא רואה את זה, רק אני חושבת שבכל
מילה שלך יש כוונה רעה ורק אני מפחדת לאבד אותך.

קשה לי לחשוב שאני אחיה בלעדיך. שלוש שנים החיים שלי נבנו עליך, מסביבך.

הרבה בנים אחרים עברו לי מהצד אבל האהבה שלנו שרדה את כולם. האהבה שלנו שרדה את כל
המריבות, את כל השקרים שעברו ביננו. האהבה שלנו חזקה אבל אני עדיין פוחדת שאתה יכול
להרוס אותה. אתה חזק ויש לך את הכוח לשבור את הלב שלי לחלקיקים קטנים.

אם תעזוב אותי מה אעשה? האם אבנה חיים חדשים? כמה חודשים אבכה עליך?

המחשבה שאתה לא תאהב אותי יותר עושה לי רע. אני מתחילה לחשוב שהתקופה הזאת קרובה.
התקופה שבה תתחיל להתנהג מוזר ולא לרצות אותי יותר.

אתה כל החיים שלי ורק פעולה שלך יהרסו אותם.

בתקווה שהסערה לא תבוא.....