כנסווו משו יפהה

שנולדו השמים

כשנולדה האדמה

כשנולדו הצמחים

כשנולדו בעלי החיים

כשנולדו האנשים

נולדה יחד איתם גם

שפת החיבוקים

בשפה הזאת כל חיבוק הוא שונה.

וכמו שקל להבחין בין צמח לצמח, בין חיה לחיה

בין אדם לאדם,כך קל להבדיל

בין חיבוק לחיבוק.

החיבוק של הפרח והפרפר הוא חיבוק מתוק כצוף,

אבל זהו חיבוק קצר וחטוף.

עומד לו הפרח במקומו, מחכה לפרפר שיבוא ויחבק אותו.

חולף הפרפר על פני הפרח, נוגע בעלי הכותרת שלו והולך לדרכו.

כשהערב יורד מחבק העץ את הציפור בחיבוק חם,

שלא תיקפא באויר הקר.

לילה שלם הם ישנים חבוקים.

חולמים יחד חלום.

כשהשמש זורחת פושת הציפור כנפים,

עפה מאושרת לזרועות השמים,

לוקחת איתה את החיבוק כמו דרישת שלום.



מחבק ההר את האבן



מחבק הנהר את הדג



מחבק הענן את הקשת



והירח את כל כוכביו



לכן לא תיפול האבן

ולא ייבש הדג

והקשת צובעת את העולם בצבע חלב ודבש.



וכל מי שמתחבק תחת השמים רואה את זוהר השמים

רואה את זוהר הכוכבים, השומרים מכל משמר

על שלומם של זוגות אוהבים.



כאן המקום להזכיר את החיבוק של אדם וחווה ,

שהם הורים של כולנו על פני האדמה.

החיבוק של אבא ואמא של גבר ואישה.

לחיבוק הזה יש שם:

אהבה!