מי בכלל היה מאמין

שקט כמעט על טבעי
ורק הרוח נושמת
אין אור של פנס
רק הכוכבים דולקים
ומי היה מאמין
שפצצות היו פה כמו זיקוקים
ובשקט כואב
נשמתך יושנת לעד
אין איש שיעז להרעיש
והקור מזעזע את עורי
ומי בכלל היה מאמין


כעט אתה יושן מתחת לשמיכה של אפר
וטוב לך בין השלום
רק לקנא בך אני יכול
אתה סיימת לסבול
אז רגע, איך זה שאנחנו כאן, בוכים עלייך
עכשיו יכולים רק לדמיין
מה היה כאן לפני שנירדמת
ואני כל כך מיתגעגע.


צינורות דמעותיי ניפחתחו
וכך ארובות השמיים
נוזלים בלי סוף
טיפות של מים
חייך הקרבת בשביל המדינה
ומי בכלל היה מאמין
שפה
פה נשמת בפעם האחרונה
תיתפלל עלי
כי אני כל כך מתגעגע.
אליך