פעם בחיים...

ואני ארחם עליך עכשיו...


כי לא בא לי לשנוא אותך יותר...


ואהבתי אותך יותר מידי...


ולא רצית ללכת בלי לפגוע...


ואף פעם לא הקשבתי להם...


חשבתי שאתה מבין אותי יותר מכולם...


והייתי בוכה בלילה כי זה נגמר...


והתחננתי שזה לא יגמר...


ולא יכלתי אחרת מאשר איתך...


ומישהו ביקש שאשכח...


וניסיתי לחשוב מה יהיה אחרי כמה שנים...


אם תבחר להפרד לעולם...


ועד עכשיו לא חזרת...


ולפעמים אני עדיין מתגעגעת...


וכל מה שנשאר לי זו זכות השתיקה...


לאמר שנראה לי שאני עדיין אליך מרגישה...


הכי והרבה אני רוצה לריב איתך על איך שפגעת...


עברו יותר משנתיים ולא ניקיתי את זה מליבי...


אמרו לי שאני מדהימה ושאני חייבת להמשיך הלאה...


נזכרתי כשאמרת שאף פעם לא הרגשת ככה בחיים שלך...


וזה לא נפסק כי אני עדיין בוכה...