שתיקה קרה כקרח

וכשאשאל אשר אשאל


ותנעה לי בשתיקה


עזה. קרה כקרח


ואשאל שנית,


את אותה השאלה


המחשילה


שאני בעצמי לא אדע לענות אליה


ולי בעצמי אין תשובה מלאה


וכעת, שהבנתי


שהתשובה ידועה מראש


והשתיקה פרושה, צדיקות.


המשיך ואומר


שהבנתי לבד.


מבלי שתאמר דבר.


כי הנני מכירה את שפת גופך


כאשר אתה מחבקי ושותק,


אני רואה מבעד לענייך הכחולות


את גלגלי השכל האדומים מסתובבים בחוזקה


ואת המילים שבכוח מחזיקות מלהתפרץ


אני יודעת שאתה רוצה לענות.


אך שותק.


כי שתיקה שווה מילים.


ובמקרה שלך.


אתה מפחד,


שהמילים ישוו לשתיקה.


שתבוא ישירות לאחר דבריך


הקסומים.


שאתה הנך יחידך יודע את סודם.


מספיק עם הסחיטות,


של מגע עניי,


בכדי להוציא ממך מילה או שתיים.


ספר לי על סודות לבך.


על מחשבות ראשך


ועל השתיקות.


ועל המילים.


ועל ימים התמימות,


שעברנו.