פחד מוות שהתחושה לא נעלמת

זה קשה בשבילי לראות את מה שתמיד היה לי נסתר.


אין פה אף אחד אז החיוך נשבר


כל מה שיש לי מימך מאותו הלילה זה


זכרונות של חול וים שנאה ואהבה


 


אני מביטה בעינייך ופוחדת פחד מוות


שהתחושה עוד לא לה נפסקת


כי אני יודעת שגם כשאתה נעלם המבט עוד כאן


אם המרחק בנינו היה מרחק בין אדמה לשמיים


היה קל יותר לעצום עיניים אך אנחנו חול וים


וזה קשה יותר לפתוח עיניים...


 


אני ינסה אבל לא מבטיחה


לשכוח,לסלוח.. לתלוש דף ישן וחדש לפתוח


כי מה שיש בי זה דבר עצום שמעולם לא הצלחתי להבין


אהבה הזאת חונקת אותי


מונעת הכל אין אפשר כך לנשום


 


לסגור את הדלתות להשאיר את העולם בחוץ


להעלם אל הכרית והסמיכה שבמיטה


אולי כך אותן העיניים לא יהיו בזכרוני


אולי כך המבט לא יחרט בתוכי


אך מה יקרה כשאצתרך לקום ולפתוח את הדלת


לאן אז אני יעלם?