הככאאבב הזה /:

כמו ילדה קטנה בוכה לבד בדממה
לא רוצה לדבר, מפחדת לספר
המילים מהפה לא יוצאות
רק שוב ושוב חודרות עמוק ובלב ונאמרות.
הדמעות ממשיכות ואין מי שימשיך לקוות,
החושך איתו לאט אותה לוקח
מנסה לסלק את הכאב אבל האור בורח,
הכוכבים בשמיים ממזמן נגמרו
הפסיקו לפול מרוב משאלות שלא התגשמו
החום והאהבה לעולם לא יחזרו.
הלב הקטן שלה נפגע כ"כ הרבה
הוא לא יכול לספוג את כל זה,
אמרו לה שהזמן מרפא את הפצעים
אבל המשיכו החיים ועדיין הלב נשבר
כל פעם נופל חלק קטן שלא נשאר.
הנשמה פגועה הלב דקור
הראש רק חושב כל הזמן לכאב מכור,
היא מתחננת לידיים שיושיטו לה עזרה
חיבוק חם שיעודד את הנשמה
כל כך רוצה לצאת מהבור
לצאת מהחושך שהיא תקועה בו, מהקור.
היא צריכה את היד הזאת שתעזור לה לעלות
לקום מהמקום בו נפלה ולהפסיק לבכות
אבל אף אחד לא מצליח לגעת בה, בלב שלה
אף אחד לא יכול הכאב גדול.
והיא עדיין נשארת בעולם שלה
עם כל הכאב, החושך והצער שנגרם לה
מרגישה טבועה בתוך מים שחורים
היא נחנקת לאט והימים רק עוברים.
מוצפת בדמעות ואיתם המחשבות
אין מי שיענה על כל השאלות,
הראש כבר מתפוצץ כך גם הלב
עוד כמה זמן לא ישאר ממנו שום דבר
רק זיכרון קטן,
הכאב שגרם לה לחיות במקום אחר הכאב הזה שאותה קבר..