אין שם...

זוכר את כחול ענייך, את מתיקות נשיקתך,
הלכת ועזבת אותי עם תקווה שאליי תחזרי,
עם המון כאב.
התבגרתי, התגברתי,הפנמתי והבנתי שאותך לא אראה שוב
שאת מתיקות שפתייך, לא אנשקם שוב, שאת מבטך כחול העניים לא אראה שוב.
משאלת ליבי היית, בליל אהבה אחד את מהותי את שינית.
לא ידעתי אותך ולא אדע, בחרת באחר עכשיו והנה כאן אני לבד.
מסוגר בעצמי, מקונן על אהבה שעדיין קיימת ובוערת בליבי.
בדמות מלאך הופעת בחלומי, נטעת רגש בליבי,
שכחתי מה מר הוא טעם הבדידות הנצחי
ועכשיו יושב אני ומנסה להתגבר, על האור האלוהי שמחיי הולך ומתעמם
על דמותך שאת מחשבתי לא עוזבת, על הנשיקה, שרקמה עור וגידים, לתקווה שאהבה
חדשה הגיעה ונשארת
מגושש אני באפילה, מושיט ידיי לגאולה
מה מר הוא טעם האהבה? לא ידעתי, ועכשיו ליבי בוער מכסלות העבר
לא גחלת לוחשת לי, אלא שריפה, היא ששורפת את ליבי ומאדה את דמעותי
מקונן ובוכה על אהבה צעירה, על אהבה לאהובה, על כחול ענייך על מבטה המרעיד את השמיים
חיי בתרדמה בלעדי מגע ידה, מרים הם חיי ללא אהבת נעורי