~בשם האהבה~ סיפור בהמשכים, חלק ב'/ברבי

"לילך…" היא הסתובבה וראתה את שחר. "שחר? מה אתה עושה כאן?" שאלה וקמה על רגליה. "מרגל אחרייך." אמר. "בטח, כאילו ידעת שהתכוונתי לבוא לפה.." "לא ידעתי, באמת, כנראה שזה הגורל הפגיש בינינו." "שחר, מה אתה רוצה ממני? כבר אמרת לי הכל אצלך בבית, אמרת לי לעוף מהחיים שלך והנה עפתי.. מה אתה עוד רוצה? רוצה לפגוע בי עוד יותר??" "לא, אני לא רוצה לפגוע בך, באמת שלא!" "אבל כבר פגעת ולא נראה לי שאפשר לפגוע יותר מזה." "אני מצטער, התנהגתי כמו טיפש." אמר והשפיל את ראשו. "אתה יודע שכמעט התאבדתי בגללך? מזל שבא דודי בזמן!!" "מצטער.." אמר כמעט בוכה. "כל החיים לא יספיקו לי כדי לכפר על מה שעשיתי.. כי אין לי מחילה.." "לא שחר זה לא נכון, ודע לך שאני סולחת לך כי אני לא רוצה לשמור טינה לאף אחד, לא לך לא לדנה, אבל נחיה רחוק זה מזה, אני רוצה להתחיל דף חדש ותהיה מאושר עם דנה." אמרה לילך. פתאום שחר כרך את זרועותיו סביב מותניה ופיו היה כה קרוב אליה שהיא יכלה להרגיש את חום נשימותיו. "תגידי שאת יותר לא אוהבת אותי.. תגידי שאת אוהבת את דודי!! תגידי שאת רוצה לשכוח אותי.." אמר שהתחיל לנשק אותה, והיא נענתה לנשיקתו כשזרועותיה כרוחות סביב צווארו. זה היה הרגע הכי מאושר בחייה, נשיקה, על חוף הים, עם מי שאהבה יותר מכל.. אך פתאום נשמעה צעקה במרחק מה מהם- "מה זה צריך להיות?" הזוג המבוהל הסתובב בתדהמה.

דנה עמדה במרחק מה מהם. "דנה.. אני.." מלמל שחר. "יא בוגד אחד!!!" צעקה דנה. "דנה זה לא מה שאת חושבת.. אני.." "רגע, מה זה לא מה שהיא חושבת?" שאלה לילך. "זה היה סתם?" "לא.. אמ.." שחר לא ידע מה להגיד ומצא את עצמו בין שתי בנות זועמות. "ואת לילך! לא אמרתי לך להתרחק ממנו??? אז מה את עושה בקרבתו ועוד מתנשקת איתו??" "מצטערת דנוש זה לא יקרה שנית הוא כולו שלך.." אמרה לילך והחלה ללכת. "חכי לילך.." אמר שחר ותפס את ידה. "תחליט שחר, אתה רוצה אותה או אותי?" אמרה דנה מעבירה את מבטה בין שחר ללילך. "שחר, תן לי ללכת.." אמרה לילך. שחר הרפה ממנה והיא הלכה. "ועכשיו תסביר לי.. מה זה היה אמור להביע?" שאלה דנה ומבט כעוס על פניה. "אמ.. דנה זה באמת לא מה שאת חושבת.. פשוט רציתי לבדוק משהו.." "אויי באמת.. סיפורי סבתא! מה לבדוק?" שאלה דנה וגלגלה את עיניה. "אם אני כבר לא אוהב אותה, ואם שכחתי אותה, בגלל זה נישקתי אותה כדי לראות מה אני ארגיש.." "פחח אוישש בשביל מה לך?? הרי אתה כבר יודע שאתה אוהב אותי.. נו ומה היו התוצאות?" "לא.. אני לא מרגיש אליה כלום.." אמר והשפיל את מבטו. "יאא מאמי איזה יופי אז אתה כולך שלי וגם לבך שלי.." אמרה ונישקה אותו. אך בדמיונו הוא צייר את דמותה של לילך, כזאת רכה ושברירית, זאת לא הייתה נשיקה כמו הקודמת, נשיקה עם לילך.. זאת הייתה נשיקה אחרת.. נשיקה בלי רגשות.
***
למחרת בבית ספר לילך נתקלה בשחר במדרגות.. הוא נתן בה מבט חודר.. עיניו חדרו אל תוך עיניה שבין רגע כמו מגע קסמים החלו לבהוק. אך מיד היא הזיזה אותם ממנו והמשיכה בדרכה. אחר כך היא פגשה את דודי והוא חיבק אותה.. אבל לא היה לה בנוח איתו.. היא ידעה שהוא מאוהב בה ולא רצתה לפגוע בו כי היא ידעה שהוא משלה את עצמו לשווא.. כי היא אף פעם לא תפסיק לאהוב את שחר וכל עוד הוא מול עיניה. דנה למדה בכיתה של לילך ושחר בשכבה. כמה דקות לפני תחילת השיעור לילך ודודי דברו ביניהם. "מה עשית אתמול אחרי שהלכתי..?" "סתם הלכתי להסתובב על חוף הים.." אמרה. "לבד?" "כן.." "אויי אל תשקרי.." אמרה דנה ששמעה מה הם מדברים. "אתה יודע שתפסתי אותה מתנשקת עם החבר שלי???" אמרה. "מה לילך.. זאת האמת..?" שאל דודי. "כן, ואת לא חייבת להפיץ את זה בכל העולם דנה!!" אמרה לילך בקול עצבני. "מה שהיה היה, זה לא יקרה שוב.. אני לא רוצה שזה יקרה שוב.. שחר כולו שלך!!" "אויי באמת תודה.. הוא באמת שלייי אבל האמת את יודעת למה הוא נישק אותך?" שאלה בקול ציני דנה. "זה לא מעניין אותי.." אמרה לילך והתבוננה על דודי שישב ופניו נפולים. "ובכל זאת אני חייבת להגיד לך!! הוא סתם שיחק אתך, רצה לבדוק אותך! הוא רצה לבדוק גם את עצמו אם הוא לא מרגיש אליך כלום.. ואכן הוא לא מרגיש כלום.. את כמו אויר, בלתי נראית בשבילו!!" אמרה דנה. "יופי.." אמרה לילך והרגישה איך הדמעות עולה לעיניה ולבה בכה בקרבה.. 'זה כל מה שהיא הייתה בשבילו? ניסוי?' חשבה לילך. פתאום היא ראתה את שחר עומד בדלת של הכיתה ומביט עליה ובמבטו נגלה משהו לעיני לילך, משהו שהיא לא יכלה להבין..

הוא הסתכל עליה באותה רכות כנה שהסתכל עליה אתמול על חוף הים. היא לא יכלה להבין מי משניהם דובר אמת. דנה או עיניו של שחר. לבסוף הוא העביר את עיניו מלילך לדנה, דנה גם הבחינה בו ורצה לקראתו ונשקה לו ואחר כך הביטה בלילך וחייכה, לילך לא יכלה להאמין שזאת הייתה החברה הכי טובה שלה, כמו אחותה, שנהפכה לאויבת שלה בגלל בחור.. היא לא יכלה להאמין שהיא יכלה לפגוע בה כל כך חזק בתוך הלב.
החל השיעור ולילך לא יכלה להתרכז כי מחשבותיה הפליגו אל אותו רגע סוחף של אהבה אי שם על החוף.. "לילך.. לילך.." קול שקט פתאום קטע את מחשבותיה. "לילך, איפה את.?" שאל דודי. "חח.. אני כאן.." צחקה לילך. "את בעננים.."
***
אחרי הבית ספר דודי ולילך הלכו ביחד הביתה. במרחק מה היא ראתה את שחר ודנה הולכים מחובקים ואז גם דודי חיבק את לילך בכתפיים ולילך הבחינה בשחר מביט לעברם באותו מבט חודר שגרם לה להרגשת צמרמורת. מצד אחד היא האמינה לדנה ששחר רק רצה לבחון את רגשותיו כשנישק אותה והוא לא מרגיש כלום כלפיה. אבל מצד שני, היה המבט הזה שלו כאילו מנסה לבטא את ההפך מכך. והיא ודודי הלכו הלאה והיא כבר לא ראתה את שחר ודנה. היא הייתה עם דודי אבל במוחה היא הייתה עם שחר. "שומעת לילי.. רוצה לבוא אליי עכשיו?" שאל פתאום דודי. "אמ.. כן למה לא?" והיא הלכה איתו לביתו.
***
הם נכנסו לחדרו. "שבי.. תרגישי כמו בבית.." אמר ולילך התיישבה על המיטה. "יש לך בית יפה" אמרה. "אבל את יותר יפה.." אמר דודי מוקסם. "חחח.." צחקה לילך. "יש לך צחוק מתוק.." המשיך להחמיא לה.. "אויי דיי אני אתחיל להסמיק פה.." אמרה. "ככה תהיי יותר יפה.. אני מעריץ אותך!" אמר והתקרב אליה, היא ידעה מה הוא מתכוון לעשות. הפעם החליטה להסכים אולי זאת תהיה הזדמנות היחידה להשכיח ממנה את שחר אפילו אם ידעה שבמאה אחוז זה לא יצליח, החליטה לנסות. שפתיו נגעו בשפתיה והיא נענתה לנשיקה.. אחרי כמה שניות התנתקה ממנו. "לא.." אמרה וקמה. "אני צריכה ללכת.." "אבל רק עכשיו באת. "אמ.. שכחתי שיש לי סידורים.." "לילך תפסיקי זה לא בגלל הסידורים, זה בגלל הנשיקה, לא אהבת?" שאל והיה לו מבט פגוע. "לא זה העניין.. אתה הרי יודע שאני עוד לא מוכנה לסוג כזה של יחסים.. אתה בחור טוב ואני מחבבת אותך מאוד אבל זה ייקח לי זמן להתגבר ולעבור הלאה.." "כן. אני מבין" אמר דודי והשפיל את עיניו. "מצטערת, לא רציתי לפגוע בך.. אני לא רוצה לאבד את הידידות שלנו.." "לא תאבדי אותה, אל תדאגי.." אמר דודי ונאנח. "בכל אופן אני אזוז.. נתראה מחר בבית ספר.. ביי " אמרה וחייכה ברכות. "ביי.." אמר דודי ועצבות נשמעה בקולו. אחרי שהיא הלכה הוא חשב עליה כל היום וידע חד וחלק שהוא לא יוכל להיות ידיד שלה כי הוא אוהב אותה יותר מדיי.."
***
לילך הלכה בדרך מביתו של דודי לביתה.. על שפתיה עדין טעם נשיקתו.. היא נאנחה בעצבות. 'אוף למה אני לא יכולה לאהוב את דודי שהוא פי אלף יותר טוב משחר.. למה למה?! לשחר אני לא אחזור יותר כמה שהוא לא ירצה בכך.. כי אם הוא בטוח יעשה לי שוב מה שהוא עשה לי, ואז זה ישבור אותי לחלוטין'. חשבה לילך בלבה. כשדודי נישק אותה לא הרגישה כלום מלבד פיו על פיה וזרועותיו כרוחות סביב גופה.. אבל לא הייתה לה הרגשה פנימית, סוחפת כמו שהרגישה עם שחר, הרגשה שהוא הכל בשבילה.. שכלום מלבדו לא קיים שהייתה יכולה להתנשק איתו ככה לנצח לולא הייתה מפריעה להם דנה. היא כל כך רצתה לאהוב את דודי, אבל אי אפשר להכריח את הלב לעבור מאהבה אחת ולשקוע באחרת.
היא עברה במורד הרחובות וכמעט הגיעה לביתה אך משהו עצר בעדה מלכת והיא בהתה במתרחש בתדהמה...

היא ראתה את שחר מתנשק עם מישהי, וזאת לא הייתה דנה. היא התקרבה קרוב אליהם ולבה לא רצה להפסיק לפעום. הוא הבחין בה והפסיק לנשק את אותה הבחורה. לילך הביטה בו במבט מיואש והוא החוויר. "אתה חסר תקנה.." אמרה לו לבסוף. "אני לא אופתע אם במשך השנתיים שלנו בגדת בי יותר מפעמיים.." "שחר, מי זאת?!" שאלה הבחורה שהייתה איתו. "סתם אחת שאוהבת להתערב בעניינים לא שלה.." אמר שחר. "אה.. אז עכשיו אני סתם אחת!!" אמרה לילך ועל פניה הייתה הבעה כעוסה. "טוב, אל תפריעו לעצמכם, תמשיכו!!" אמרה לילך ופנתה לדרכה. "לילך, חכי.." קרא שחר אחריה אבל לילך כבר התרחקה מהם. הבחורה שהייתה איתו רצתה לנשק אותו שוב. "לא, עזבי אותי.. המשחק נגמר.." אמר שחר והעיף את ידיה שחיבקו אותו. "מה זאת אומרת המשחק נגמר?? אני הייתי רק משחק בשבילך?" "לא.. כן, מצטער, אני מאוהב במישהי אחרת.." אמר. "במי?" שאלה והחלה לבכות. "בזאתי שבאה עכשיו?" "כן.. היא הייתה חברה שלי שנתיים ועשיתי את אותה הטעות כמו עכשיו, בגדתי בה ועכשיו אני מצטער על זה.. כי אף אחת לא דומה לה.. ועכשיו בכל אחת אני מחפש את הדמות שלה, את עיניה, את הרכות שלה.. ולא מוצא, כי היא האחת והיחידה בשבילי ואני אעשה הכל כדי להחזיר אותה אליי.." אמר בנחישות.
***
אחרי זה שחר מבואס מהחיים הלך לביתה של דנה למצוא אצלה נחמה. היא קיבלה אותו בזרועות פתוחות. הוא לא יכל להביט בעיניה אחרי מה שהוא עשה כי הוא בגד גם בלילך וגם בדנה.. הוא הרגיש כל כך רע עם עצמו, עד שמרוב בדידותו הוא הולך לאחרות.. לנסות להעביר את הזמן, הזמן שהוא חושב על לילך. וגם הוא לא יכל להבין איך הוא בכלל חשב שהוא מאוהב בדנה ואיך הוא בכלל העז לפגוע בלבה של בחורה שאהב כל כך.. הוא הצטער על כל מילה ומילה שאמר באותו יום ללילך כשתפסה אותו עם דנה על חם, אבל לא הייתה דרך חזרה, לילך לא רצתה לסלוח לו ועוד אחרי שראתה אותו עם בחורה אחרת היא חשבה שהוא בחור בוגדני. הוא הרגיש רע.. דנה חיבקה אותו ונישקה אותו אבל הוא חשב על לילך, לקח לו זמן להבין שהוא בעצם מאוהב בה ולא בדנה ושזאת הייתה טעות החיים שלו לעזוב אותה תמורת דנה שלא ידעה בכלל מה זה רגשות. היא החלה לנשק אותו ולהתפשט ולהפשיט אותו, וככה שחר מצא את עצמו מתנחם בזרועותיה ועשה איתה אהבה שכמובן זה היה משהו בלי רגשות.. וכל רגע ורגע הוא חשב על לילך. אחר כך דנה נרדמה בזרועותיו והוא היה שקוע במחשבות. אחרי זה קם, התלבש והלך בלי להיפרד מדנה. ***
בנתיים אחרי שראתה את מה שראתה לילך הגיעה לביתה וכל מה שחשבה עליו היה שחר, שחר ושחר. היא לא יכלה להבין אותו. "הרי הוא אמר שהוא מאוהב בדנה ופתאום עכשיו אני קולטת אותו מתנשק עם בחורה בכלל אחרת" אמרה לילך לעצמה במבוכה. היא הייתה עייפה ועיניה נעצמו מעצמם, היא נרדמה ואפילו לא הרגישה בכך. נראה ישנה כמה שעות, עד התעוררה, פקחה את עיניה.. ונבהלה..

היא ראתה את שחר מתבונן עליה. "שח.. שחר.. מה אתה עושה כאן?" מלמלה מופתעת. "אימא שלך הכניסה אותי לחדרך כדי לעשות לך הפתעה כשתתעוררי." "חח כמעט עשית לי התקף לה ולא הפתעה.." גיחכה לילך. "חח מצטער.. כמה טוב לראות אותך מחייכת אליי.." אמר, בקטע הזה הוא הזכיר לה ממש את דודי שכל דבר מוקסם ממנה. "נהניתי לצפות בך ישנה." המשיך שחר. "אויש דיי, אולי תלך לדנה.. או.. או לזאתי שהתמזמזת איתה בחוץ, אני רוצה לישון.." אמרה לילך והתהפכה על הצד השני. ואז שחר סובב אותה אליו ונישק אותה בלהט כשידיו מלטפות את גופה, ההרגשה הזאת העבירה בה צמרמורת קרירה והיא לא יכלה להפסיק את פרץ התשוקה שגאה בה. אך לבסוף היא התנתקה ממנו. "עדיף שתלך.." אמרה והביטה הצידה. "למה? הרי את בעצמך לא רוצה שאני ילך.." "אני רוצה שתלך.." אמרה אך עיניה הביעו את ההפך מכך. "לילך, אני רוצה שנחזור, אני אוהב אותך.." אמר שחר. "ואתה מצפה שאני אאמין לך?" "כן, כי זאת האמת.. אף פעם לא הייתי כנה ככה עם מישהי כמו שאני כנה אתך.. אני פשוט אוהב אותך.." "לא אהבת לפני שבוע את דנה?" שאלה לילך והוא ראה עליה שהיא לא האמינה לאף מילה שלו. "חשבתי שהייתי מאוהב בה.. אבל בעצם כל הזמן אהבתי אותך.." "גם כשפגעת בי, כשהעלבת אותי, כשהעפת אותי מהחיים שלך.. גם אז אהבת אותי?" "אויש לילך את לא מתארת לעצמך כמה אני מצטער על זה.. הייתי כל כך טיפש גם כשפגעתי בך וגם כשחשבתי שאהבתי את דנה.. פשוט הייתי דלוק עליה אבל אהבתי אותך.. רק אותך!!" "נו אז מההה גם אם לא אהבת אותה.. הלכת לבגוד בי!! וזה ממש אכזרי מצדך ומצדה כי היא הייתה החברה ה-כ-י טובה בחיים שלי." אמרה לילך וניגבה בידה דמעה שהתגלגלה במורד לחיה. "אני יודע.. אלוהים ישמור! תוכלי מתישהו לסלוח לי?" "לא יודעת.. אני מפחדת שמתישהו זה יחזור על עצמו ואז אני לא אשרוד, אני פשוט אמות.. דיי אני לא רוצה יותר להיפגע!" "את לא תיפגעי ממני יותר.. אני מבטיח.. בזמן הפרידה שלנו למדתי להעריך אותך ולמדתי גם לקח של החיים שלי.." "בגלל זה גם לא הספיקה לך דנה.. הלכת גם לאחרת הא?" "מרוב ייאוש.. כי גיליתי שלא אהבתי את דנה.. כי היא לא את.. ובכל אחת חיפשתי אותך.. את עינייך, את שפתייך, את גופך הייתי כמו משוגע ובדרך שברתי לבבות רבים של בחורות שבנו עליי.. כי רק את היית במחשבותיי.." אמר. לילך הייתה שקועה במחשבות, היא לא ענתה לו. "לילך, לילך.. תסתכלי עליי, לתוך עיניי.." לילך התבוננה לתוך עיניו ומיד הרגישה את הקור הנסדק בין עצמותיה ולבה הלם ממאמץ נפשי קשה שזה היה לאהוב אותו. "מה את רואה?" שאל. "לא יודעת.. העיניים האלה שיקרו לי כל כך הרבה שאני כבר לא יודעת אם להאמין בהם או לא.." אמרה והיה עצב בעיניה. "את אוהבת אותי?" שאל והתקרב שוב לשפתיה.. היא עצמה את עיניה כאילו בעצמה ביקשה נשיקה והוא נישק אותה.. היא לא רצתה שיפסיק לעולם.. היא כל כך אהבה את זה.. פשוט נכנעה לאהבתה הרבה..
פתאום הדלת נפתחה..

בפתח עמד דודי וצפה בהם מתנשקים. רק אחרי כמה שניות לקח להם להבחין בו. "דודי.." אמרה לילך. "מצטער שהפרעתי לכם.." אמר. "חח כולם היום רוצים לעשות לי הפתעה" אמרה לילך והביטה בשחר שפניו הרצינו והוא הסתכל בדודי במבט חשדני. "אני אלך.." אמר דודי ופנה אל הדלת. "לא דודי אל תלך.. שחר כבר התכוון ללכת.." אמרה. "כן, אני הולך" אמר שחר. "תיהנו לכם.." אמר בכעס ויצא מהחדר. "טוב שבאת.." נאנחה לילך בעצבות.. "כמעט נכנעתי לקסמיו" "את באמת מודה לי? או שרצית בעצמך להיכנע?" "לא רציתי.. זה הלב שלי.. מה אני אעשה.." אמרה והתבוננה בדודי בייאוש שעטף אותה. "דודי.. אתה ידיד טוב שלי בבקשה תייעץ לי.." "בקשר?" שאל. "לשחר.. אני כל כך אוהבת אותו ונראה לי גם הוא, הוא כל כך הצטער על זה שהוא פגע בי וסוף סוף הבין שהוא אוהב רק אותי.. כדאי לי להאמין לו ולחזור אליו? כי אני מתייסרת כשאני בלעדיו.. אלוהים ישמור.. בבקשה דודי תגיד לי מה עליי לעשות?" "טוב.. מה אני אגיד לך.. אם את כל כך אוהבת אותו והוא האושר היחיד שלך ואת לא מבחינה באף אחד חוץ ממנו.. והוא האוויר לנשימה שלך ובלעדיו אין לך חיים.. ואם את בטוחה שהוא אוהב אותך גם ולא יפגע בך שוב.. תחזרי אליו.." אמר וקם. "לאן אתה הולך?" "לילך.. נשמה שלי.. הבנתי שאני לא יכול להיות ידיד שלך, את זה גם באתי להגיד לך לאחר שחשבתי על זה רבות אחרי שהלכת ממני.. אני פשוט מתייסר מלהיות לידך ולא לחבק אותך, לנשק אותך, לגעת בך! מצטער.." אמר דודי ועמד ללכת. "לא.. אל תלך בבקשה.. אני זקוקה לך בבקשה.. אתה הבן אדם היחיד שמבין אותי, שתומך בי.. אני אוהבת אותך.." אמרה ודמעות עמדו בעיניה. "אבל אני אוהב אותך בצורה אחרת ממה שאת וזה הכי מכאיב שאת אוהבת את שחר ולא אותי. "אבל.. אני לא רוצה לאבד אותך כידיד.. " "למה את כזאת אגואיסטית? למה את לא מבינה שאני מאוהב בך וזה סבל איום להיות אתך ולא להיות אתך כמו שהייתי רוצה.. אני פשוט לא יכול יותר להמשיך בזה.. ביי מאמי.. אני צריך לשכוח אותך ואני אשכח אותך רק אם אני אתרחק ממך ואולי כשזה יעבור לי אני אוכל להיות ידיד שלך.. ביי מאמי.." אמר והלך ולילך נשארה לבד ובכתה..
***
אחרי שדודי עזב את ביתה, לילך הרגישה מה זה רע.. היא הרגישה שהיא איבדה חלק ממנה. גם שחר לא איתה וגם לא דודי, היא לבד, ככה בכל אופן היא הרגישה. דודי אמר לה לחזור לשחר כי הוא רוצה באמת שהיא תהיה מאושרת.. היה לה חשק עז לאהוב אותו, אבל היא לא יכלה כי היא שבויה באהבתה לשחר. היא הרגישה שמשהו חונק אותה מבפנים, היא רצתה לצעוק על כל העולם. היא יצאה החוצה והחלה לרוץ אפילו לא ידעה לאן רק רצתה לברוח מהמציאות. היא הייתה צריכה לחשוב מה טוב בשבילה ומה לא.. היא הלכה למקום המחשבות הקבוע שלה- חוף הים. רק הים באמת הבין אותה וידע להקשיב לה אפילו אם לא יכל לענות. היא נרכנה מעל המים והרטיבה את ידה. "אני לבד.. לגמרי לבד.. למה? למה ככה תמיד קורה לי.. למה אני לא יכולה להיות מאושרת בחיים???" דמעות זלגו על לחייה, מלוחות כמו הים. פתאום ידיים כיסו את עיניה...

היא חייכה וחשבה שזה שחר, כשהסתובבה היא הופתעה. זה היה דודי. "דודי מה אתה עושה כאן ואיך.." אמרה לילך בהלם. "קצת עקבתי אחרייך.." אמר. "אבל איך הרי רצתי וזה…" "אמ.. בואי נגיד שיש לי שיטות משלי.." אמר. "חח טוב.." אמרה לילך וחייכה. "סתם לא עקבתי אחרייך.. פשוט הייתה לי הרגשה שאני אפגוש אותך כאן.." אמר. "אבל.. אבל דודי.. אמרת שאתה רוצה להתרחק ממני.. מה קרה פתאום?" "שיניתי את דעתי.. אני רוצה להיות אתך, כי אם אני אהיה רחוק ממך אני אסבול מזה יותר.. גם אם אני לא אוכל להיות אתך כמו שהייתי רוצה.. אבל רק להיות לצדך, לדבר אתך, לראות את החיוך המקסים שלך.. זה מעודד אותי!" אמר וליטף את לחיה. "דודי, אתה ממש חמוד.. הייתי מתה לאהוב אותך.. באמת.. אבל זה יותר חזק ממני.." אמרה בעצב לילך. "אני מבין אותך.. בגלל זה אני לא צריך לשפוט אותך על זה.. פשוט להיות אתך.. אני רוצה שתהיי מאושרת בכל דרך שתבחרי." אמר.
***
לילך התקרבה לעבר ביתו של שחר היא רצתה להגיד לו שהיא רוצה לחזור. היא דפקה על דלת ביתו, אף אחד לא ענה. "הוא בטח יצא." אמרה לילך לעצמה ורצתה ללכת. פתאום הדלת נפתחה ויצא שחר ועל פניו הבעה של הפתעה ולחץ. "הייי" אמרה וחייכה חיוך מאוזן לאוזן. "אני יכולה לדבר אתך או אתה עסוק?" שאלה. "כן.. אמ.. קצת.." אמר והיה לחוץ יותר מתמיד. "עם מי אתה?" שאלה והציצה פנימה. "עם.. אף אחד.." אמר שחר וחסם לה את הכניסה. "קרה משהו?" שאלה בחשד. "לא.. לא נשמה.. מה רצית להגיד..?" "אמ.. טוב.. אה.. איך להתחיל.. חשבתי על זה הרבה!! וגם דודי עזר לי להחליט, ואני יודעת עכשיו מה אני באמת רוצה.." "ומה את באמת רוצה?" שאל. "את זה.." אמרה ונשקה לו כשידיה לופתות את פניו ברוך. כשהם התנתקו לבסוף לא היה גבול לתדהמתו. "מה קרה?" שאל. "כלום.. מה אסור לנשק אותך?" שאלה. "מותר אבל.." "אני רוצה שנחזור.." אמרה לו. "באמת..? שאל וחייך.. אוו אהובתיייי אני כל כך אוהב אותך.." אמר. "חשבתי שלא תרצי.." הוא הניף אותה באוויר בשמחה ונשק לה. היא הייתה מאושרת. אך פתאום היא שמעה קול נשי קורא מבפנים: "שחר מאמוש.. מי שם?" פתאום בחורה יצאה מביתו עטופה במגבת. לילך הסתכלה עליה ולא יכלה להאמין. היא פערה את פיה והסתכלה על שחר ואחר כך על הבחורה. "לא לילך, זה לא מה שאת חושבת.. היא סתם.." "עוד אחת לאוסף שלך.. כן שחר???" אמרה לילך בכעס. "לא.. זאת לא.. כאילו חשבתי שאת לא רוצה אותי אז אני.." "הלכת להתנחם אצל אחרת כי חיפשתי בה אותי לא שחר?" המשיכה לילך ודמעות עלו לעיניה. "לא.. לילך.. אני אוהב אותך.." "מה זאת אומרת אתה אוהב אותה ואני??" שאלה הבחורה. "את כלום.. היא חברה שלי ואני אוהב אותה.." אמר. "מה?" קראה הבחורה בהלם. "אני מיד מתלבשת ועפה מפה.." אמרה ונכנסה פנימה. "את רואה לילך.. אמרתי לה עלינו.. עכשיו נוכל לחזור ולהיות ביחד כי אני אוהב אותך מאוד!" אמר שחר ורצה לחבק אותה. "אל תיגע בי.. אתה מגעיל אותי..." אמרה ונרתעה ממנו. "אבל לילך.." אמר. "אמרתי לך שזה סתם.." "לא אכפת לי שזה סתם.. אבל זה קרה, נמאס לי לספוג את זה כל פעם מחדש.." אמרה וסובבה את גבה אליו. "לילך.." "ביי.." אמרה ופנתה ללכת. "הפעם איבדת אותי לתמיד.."
***
לילך פרצה לחדרה כמו רוח סערה ונפלה על המיטה, לא היה קץ לדמעותיה. היא פשוט רצתה למות, כן, כמו בהתחלה כשרק גילתה את בגידתו של שחר עם דנה. היא התקשרה לדודי כולה שטופת דמעות. "מה קרה לילך?" שאל דודי בדאגה. "אתה יכול לבוא בבקשה.. אני מרגישה כל כך רע.." "בסדר, אני כבר בא.." אמר דודי. הוא הרגיש שזה קשור בשחר שהוא פגע בה שנית.. בעצם לא שנית אולי עשירית. אבל הוא ידע שאם הוא לא יהיה לצדה ברגעים הכי קשים בחייה אז אף אחד לא יהיה איתה.. "לילך.." הוא אמר כשנכנס לחדרה. "אוי דודי" אמרה וחיבקה אותו בחוזקה. "ספרי לי מה קרה לך.. אני כאן כדי לעזור לך.." אמר. "כן, אני יודעת.. מה הייתי עושה בלעדיך, בוודאי הייתי מנסה שוב להתאבד.." אמרה בייאוש. "לא.. אל תדברי כך.. לא מתאבדים בגלל שום כלב.." אמר ולילך חייכה. "או! ככה אני רוצה לראות אותך תמיד ולא עם פרצוף של תשעה באב. מה הכלב הזה עשה לך הפעם?" "באתי אליו היום כדי להשלים וכדי שנחזור להיות זוג כמו שהיינו שנתיים.." התחילה לספר לילך. "ומה קרה???" "הוא היה שם עם מישי אחרת.." אמרה תוך כדי בכי. "ידעתי שהמניאק הזה לא יעצור בבגידה אחת!!" אמר דודי מאמץ את לילך אל לבו. "אני לא מאמינה.. אחרי כל המילים שהוא אמר לי.. והתחלתי להאמין בהם שוב.. אני לא מאמינה איזה טיפשה הייתי.. אני שונאת את עצמי!!" אמרה לילך. "לא! רק לא לשנוא את עצמך.. את לא אשמה בכלום, הוא שחקן טוב מדיי.." אמר דודי. "מה אני אעשה עכשיו??" "תשכחי אותו.." "קל להגיד קשה לבצע!!" אמרה. "זה כמו שאני אגיד לך לשכוח אותי.." אמרה ודודי השפיל את עיניו בעצב. "אוי מצטערת דודי.." "לא.. זה בסדר.." אמר. "את צודקת בהחלט שקשה לשכוח את מי שאוהבים במיוחד כשהוא כל כך קרוב.." אמר דודי ואחר כך המשיך. "בעצם אני לא יודע איך להגיד לך זאת.. אבל אני חייב.. זה משו שיעציב אותך מאוד, אבל אין ברירה.."

"מה..? תגיד כבר…" "אני.." החל דודי לומר. "נראה לי אני יודעת מה אתה מנסה לומר.." קטעה אותו לילך. "נו מה?" "ש.. שאתה לא יכול להיות ידיד שלי ושאתה רוצה להתרחק ממני.." אמרה והעצב נגלה בעיניה. "לא.. זה משהו אחר." אמר דודי. "משהו אחר? מה?" שאלה לילך. "קשה לי להגיד לך את זה." אמר דודי נושך את שפתיו. "נו תגיד את זה כבר, מה שלא יהיה.. יותר כאב מזה שאני מרגישה עכשיו אני לא ארגיש בטוח." אמרה. "אני צריך לנסוע.." אמר. "לנסוע? לאן?" "אמ.. יותר נכון לטוס.." "אבל לאן?" "לניו יורק לשנה או שנתיים ללמוד שם במלגה.." "לשנה שנתיים???" שאלה לילך בבהלה. "לצערי כן.." אמר דודי. "למה לצערך? הרי זאת הזדמנות מצוינת בשבילך!" "אבל אני נורא עצוב בגלל שאני צריך לעזוב אותך בתקופה שאת הכי זקוקה לי.." "חפיף.." אמרה בעיניים דומעות, ולא התאפקה וחיבקה אותו. "אוף.. למה ככה תמיד זה קורה לי?? תמיד אני צריכה להיפרד מאנשים שאני אוהבת והם חשובים לא מאוד.. למה תמיד אני צריכה לסבול? למה?" שאלה לילך כשהדמעות חונקות את גרונה. "דיי לילוש.. אני מבטיח לחזור.." "אבל זה יהיה רק בעוד שנתיים.." "אלא אם את רוצה לטוס איתי?" שאל. לילך לא ידעה מה לענות, לבסוף היא אמרה..

"לא יודעת.. אני לא יכולה לעזוב הכל וללכת אתך פשוט לא יכולה." "ידעתי שלא תסכימי.." אמר דודי באכזבה. "מתי אתה טס?" "בעוד שבועיים.." "אה.. הבנתי.." אמרה לילך בעצב.
***
ליום המחרת לילך ראתה את שחר בבית ספר, הוא היה לבד, דנה לא הייתה איתו. לילך עברה מולו בלי להגיד לו מילה. "לילך.." אמר שחר ותפס בידה. "מה אתה רוצה?" "אותך.." "ביי.." אמרה ורצתה ללכת אבל הוא החזיק בה חזק. "לא את לא תלכי עד שלא תקשיבי מה שיש לי להגיד." אמר. "מה כבר יש לך להגיד? שזה קרה בטעות? שאתה אוהב אותי?" "בדיוק.. ואת חייבת להאמין לי.. כשזה קרה עוד לא היינו יחד.." "וגם לא נהיה ביי.." אמרה לילך ופנתה ללכת. "לילך.. חכי רגע, בבקשה רק רגע.." "מסכנה דנה.. אני לא מקנאה בה.. התעסקה עם אחד כמוך אוי ואווי." אמר לילך ולמרות מה שעשתה לה דנה היא ריחמה עליה. "אגב איפה היא?" "היא לא הגיעה היום… בעצם לא אכפת לי ואת צריכה לדעת משהו.." "מה?" "נפרדתי ממנה.. כי לא יכולתי לסבול אותה כבר, אני רוצה רק אותך!!" אמר שחר והתקרב ללילך. "אתה עזבת אותה? יואוו מסכנה היא בטח ממש אהבה אותך.. איזה מניאק אתה.. משחק בבנות ואחר כך זורק.. אתה מגעיל אותי אמרה והעוותה את פניה. "אבל אותך אני אוהב בכנות.." אמר. "לא אכפת לי אתה אוהב אותי או לא.. הבנתי מי אתה ומה שאתה עושה לאחרות מונע ממני להתקרב אליך.. שלום ולא להתראות.." אמרה ולבסוף השתחררה ממנו והלכה.
***
לאחר שבוע-
לילך ידעה שבעוד שבוע טס ידידה הטוב דודי ורצתה להיות איתו כמה שיותר לפני שהוא טס.. היא רצתה ללכת אליו.. פתאום אימא שלה אמרה: "לילך באו אליך.." פתאום לחדרה של לילך נכנסה דנה להפתעתה הרבה של לילך והיא בכתה..

"דנה? מה יש לך?" למראה דנה השבורה בלבה של לילך כבר לא היה מקום לכעס, היא ריחמה עליה. דנה פרצה בבכי חזק וחיבקה בחוזקה את לילך. "סליחה.." אמרה דנה. "מה?" שאלה בהפתעה לילך. "בבקשה תסלחי לי.. הייתי טיפשה.. הייתי סתומה.. שוויתרתי על חברה כמוך תמורת בחור שרק ניצל אותי ופגע בי" אמרה דנה שטופת דמעות. "אבל מה שאת עשית לי דנה.. זה היה יותר גרוע ממה שעשה לי שחר.. את היית כמו אחותי.." אמרה לילך ודמעות עמדו בעיניה. "אני יודעת.. אני יודעת שאי אפשר לסלוח לי.. זה פשוט היה כל כך אכזרי מה שעשיתי.. אני יודעת שאף פעם לא אזכה מאוהב בי" אמרה לילך. "והוא באמת מאוהב בך.. לא לסליחה שלך.. אבל.. אבל שחר סנוור אותי, הייתי מאוהבת בו בטירוף, לא ראיתי אף אחד חוץ ממנו, נשמתי אותו, איבדתי את הראש וחשבתי שהוא באמת מאוהב בי." אמרה דנה. "אוי דנה דנה.. גם אני חשבתי שהוא באמת סתם הוא היה אתך שנתיים, כי הוא יכול להשיג כל בחורה שהוא ירצה. וגם עכשיו הוא תמיד דיבר עליך ועצבן אותי בגלל זה צעקתי עליך כל הזמן.. אבל הוא גם אמר לפני כמה זמן שהוא אוהב אותי.. אבל עכשיו.. עכשיו.." דנה שוב חיבקה את לילך. "דנה תירגעי.." אמרה לילך והתיישבה איתה על המיטה. "ספרי לי מה קרה?" "תפסתי את שחר על חם עם מישהי אחרת.." "עוד מישהי??" צעקה לילך בהפתעה. "מה זאת אומרת עוד מישהי?" שאלה דנה. "כלום כלום.. אז.. מתי זה היה?" שאלה לילך. "לפני שבוע..." "אה.. ומה מה קרה?" "ואז הוא אמר שהוא יותר לא רוצה לראות אותי שנמאס לו ממני ומכולם ושהוא רצה רק אותך אך מכיוון שאת לא רצית אותו הוא פשוט יהיה כל יום עם בחורה אחרת.. והעיף אותי משם.. ואני סתומה, טיפשה מפגרת האמנתי לו כל הזמן בתמימות.." בכתה דנה. "אויש אני מבינה אותך דנה'לה.." אמרה לילך. "למה אתה לא הולכת להיות איתו? הרי הוא באמת אוהב אותך.." אמרה דנה. "שאני אלך להיות איתו?? מה פתאום.. יש לי עוד טיפת כבוד אחרי מה שהוא עשה לי.. וחוץ מזה הוא ממש מגעיל אותי וממה שהוא עושה לבנות האחרות אני לא רוצה שום עסק איתו יותר." אמרה לילך. "אמ.. לילך.. בבקשה תסלחי לי.. אני אוהבת אותך! אני כל כך מצטערת על כמה שקרה.. אף פעם אף פעם לא אחזור על זה שנית.. עדיף לי להישאר בלי בחורים אבל שאת תהיי תמיד איתי כי את אחותי.. אבל רק עכשיו נפקחו לי העיניים רק עכשיו הבנתי זאת.." אמרה דנה. "בסדר דנה.. אני סולחת לך.. סולחת למרות הכל, כי גם לי את חסרה.. אני זוכרת את הימים שהיינו יחד מאושרות והיינו יחד בטוב וברע ואני מתגעגעת פשוט מתגעגעת אליך.." אמרה לילך ושתי הבנות התחבקו..
ופתאום הדלת נפתחה ושתיהן הסתכלו מופתעות במי שעמד שם..

"שחר!!!" קראו שתי הבנות בקול אחד. "מה אתה עושה כאן?" שאלה לילך. "באתי לדבר אתך.." אמר. "אין לנו על מה לדבר.." אמרה. "אבל אני חייב לדבר אתך.. ביחידות!" אמר וזרק מבט לעבר דנה כאילו רצה שהיא תלך. "טוב אני אזוז.." אמרה דנה וקמה. "לא.. את לא זזה לשום מקום!" אמרה לילך והושיבה אותה בחזרה. "מי שזז כאן זה שחר!!" אמרה והצביעה על הדלת. "בבקשה לילך.. תני לנו עוד הזדמנות.." "הייתה לך הזדמנות שחר.. ואתה הפסדת אותה.. מצטערת מאוד!" אמרה לילך. "אני אוהב אותך לילך כמו שאף פעם לא אהבתי אף אחת.." "בסדר.. שיהיו לך חיים טובים שחר.. להת'.." אמרה לילך וליוותה אותו אל הדלת. שחר פנה ללכת אבל אז הסתובב ונישק אותה ואחר כך הרפה והלך. לילך ניקתה בידה את פיה ובכתה. "את גם אוהבת אותו נכון?" שאלה דנה. "לצערי הרב כן.." אמרה לילך. "ומה אם הבחור הזה.. נו.. שאת מסתובבת איתו.. נו איך קוראים לו?.." שאלה דנה. "דודי??" "אה.. כן דודי.. מה איתו, את לא רוצה אותו.. הוא נראה בחור טוב.." "כן.. הייתי ממש רוצה לאהוב אותו.. אבל השחר הזה הוא כמו מגנט משך אותי וזהו ולא ראיתי אף אחד חוץ ממנו.." אמרה לילך. "ועכשיו? אולי תני לזה צ'אנס? הוא נראה ממש חמוד כזה ויש לו אופי טוב.. נראה לי.. לא?" שאלה דנה. "כן דנה.. הוא היה איתי ברגעים הכי קשים של החיים שלי.. כשהייתי במשבר משחר.. אפילו רציתי להתאבד ובאמת כמעט עשיתי זאת אבל הוא בא בזמן ומנע ממני מלעשות שטויות.." אמרה לילך. "נו אז לכי עליו.. אין כאלה בחורים הרבה.. כולם זבלים!!" אמרה דנה. "אבל.. אבל הוא טס בעוד שבוע לניו יורק." אמרה לילך. "יואו.." קראה דנה. "אבל יש לך עוד שבוע ביד!! אם תגידי לו שאת רוצה להיות איתו.. הוא לא יטוס.." אמרה דנה. "זה בלתי אפשרי.. יש לו הזדמנות טובה בניו יורק אני לא יכולה לעשות לו דבר כזה.. ואני יודעת שהוא מסוגל להישאר בגללי.." אמרה לילך נאנחת. "אז מה תעשי?" שאלה דנה בעצב. "הוא הציע לי לטוס ביחד איתו.." "אז קדימה!!" אמרה דנה. "אבל זה לשנתיים.. אני לא יכולה לעזוב הכל לטוס איתו.. כאן המשפחה שלי, הבית ספר כאן הכל.." "לא נורא, תלמדי שם, והמשפחה שלך תבין אותך.." אמרה דנה. "לא יודעת מה אני אעשה, אני אחשוב על זה.. נראה כבר.." אמרה לילך. "תחשבי על זה אחותי, כי באמת כדאי לך לטוס עם דודי, הוא יעשה אותך באמת מאושרת מאמי.. הוא באמת שווה אותך ואת שווה אותו." אמרה דנה. "ומה יהיה אתך? הרי אני אעזוב גם אותך.." אמרה לילך. "גם לי זה יכאב.. אבל העיקר שאת תהיי מאושרת ואולי עוד מעט גם אני אשיג אותך שם.. חח.." אמרה דנה.
לילך לא ידעה מה לעשות.. היא התלבטה והתלבטה ולא הייתה לה החלטה..
***
ושחר שהגיע לביתו באותו יום אחרי ביקורו אצל לילך.. הרגיש רע מאוד.. ורק פניה היו כל היום מול עיניו. הוא פתח בקבוק וודקה והשתכר והיה שיכור מת.. היו לו הזיות והוא קרא: "לילך.. לילך.. אהובתייי, בואי אליי.. בואי.. איפה את?! איפה?!"
***
למחרת בבית ספר לילך ודנה הלכו ביחד ושם הם פגשו את דודי, לילך רצתה להגיד לו מה שאמרה דנה.. אבל היא התביישה, ואז בהפסקה הם ישבו איתו, גם דנה הייתה איתם, ושחר לא נראה לעין. "דודי.. אני צריכה להגיד לך משהו.." אמרה לילך. "טוב אני אשאיר אתכם.. דברו.." אמרה דנה והלכה. "להגיד לי מה?" שאל דודי. "ש.." אמרה לילך. "ש.."

"ש.. מה?" שאל. "ש..." לילך לא ידעה איך לומר לו זאת. "נו לילך.. תגידי כבר וזהו!" "ש.. " פתאום נשמע צלצול. "נו לילך.. תגידי.." הפציר בה דודי. "ש.. יש צלצול וצריך לעלות לכיתה.." התחמקה לילך וקמה. "לא את זה רצית להגיד לי.." אמר דודי. "נו לא משנה.." אמרה לילך והלכה קדימה.
***
אחרי הבית ספר שתי הבנות הלכו עם דודי ביחד הביתה, כשהם נפרדו מדודי שאלה דנה: "נו.. דיברת איתו? אמרת לו?" "לא.." אמרה לילך והשפילה את עיניה. "נו למה.. למה את כזאת טיפשונת??? זאת ההזדמנות שלך!!! תגידי לו לפני שהוא נוסע.. אם לא תגידי לו ותתני לו לטוס בלעדיך, תתחרטי על זה כל החיים! אני יודעת מה אני אומרת.." אמרה דנה. "את צודקת דנה.. אבל אני לא מעיזה להגיד לו את זה.." אמרה לילך. "אויש.. אין לך מה להתבייש.. דודי ממש ישמח ממה שתגידי לו, אין מצב שהוא יסרב.. הוא ממש אוהב אותך!!" אמרה דנה. "תחשבי על זה.. יש לך עוד זמן.. אבל לא הרבה.. את צריכה כבר להחליט, ותפסיקי לחשוב על שחר, הוא סתם זבל." אמר דנה. "את צודקת.."
***
לילך הגיעה לביתה.. וחשבה על זה הרבה.. היא ידעה שזאת ההזדמנות שלה. היא הרימה את הטלפון וצלצלה לדודי. "היי דודי אנחנו יכולים להיפגש? אני צריכה לדבר אתך.. ועכשיו באמת.." אמרה לילך בנחישות.

דודי בא אליה והם יצאו החוצה וטיילו בשתיקה ארוכה, לבסוף דודי שבר את השתיקה. "נו את מתכוונת סוף סוף להגיד לי מה שאת לא מעיזה להגיד לי כבר הרבה זמן?" שאל. "למה אתה חושב שאני לא מעיזה להגיד לך?" שאלה לילך. "כי.. את כל הזמן מתחמקת.. היום בבית ספר ועכשיו את שותקת.. תדברי כבר, תגידי לי מה שלא יהיה!" אמר דודי. "אמ.. טוב!!" אמרה לילך נחושה בדעתה להגיד לו. "אני רוצה שנהיה.. שנהיה.. ש.." גמגמה לילך. "שנהיה מה?" חיוך קטן עלה על שפתיו של דודי. "שנהיה ביחד.." אמרה לבסוף דנה. "איך נהיה ביחד?" שאל דודי. "נהיה.. נו.. זה.." אמרה לילך מסתירה את מבטה. "ידידים? חברים? מה נהיה?" שאל. "שלא תיסע.. טוב לי אתך!" אמרה לילך. "תאמיני לי שאם לא הייתי נוסע זה רק בגללך.. אבל אני לא יכול להיות ידיד שלך, קשה לי! לפחות אם אני אהיה רחוק אני אוכל להתגבר עליך ואז כשאני אחזור אני אוכל להיות ידיד שלך.." אמר דודי. "אבל אני לא אוכל להיות בלעדיך שנתיים.." אמרה לילך עם ראש מושפל.
***
"נו אמרת לו?" שאלה דנה את לילך בטלפון. "בערך.." אמרה לילך נאנחת. "מה זה בערך?" "אמ.. אמרתי לו שאני רוצה שנהיה ביחד.." "או יופי ומה הוא אמר?" "אמ.. הוא לא ממש הבין.." "טוב לילך.. עכשיו כבר בכלל בלבלת אותי.. אמרת לו שאת רוצה שתהיו חברים, מה יש לא להבין פה?" "לא אמרתי שנהיה חברים.. אמרתי שנהיה ביחד.. הוא כנראה חשב שזה כמו ידידים.." "אז לא אמרת לו שזה לא, טיפשונת?!" אמרה דנה. "לא יודעת.. משהו מונע בעדי להגיד לו.. כנראה אני לא מרגישה שאני רוצה להיות בכלל חברה שלו.. אבל אני יודעת שיש לי רגשות כלפיו.. ממש טוב לי איתו.." "את מרגישה ככה כי עוד לא התגברת על שחר.. אבל תני לעצמך סיכוי עם דודי.. מקסימום לא יצליח אז לא יצליח לפחות תנסי.. ועם הזמן הוא יעזור לך להתגבר על הכל!! גם אני עוד לא התגברתי על שחר אבל אני מנסה לפחות ועוד אין לי מישהו אחר שיתמוך בי ברגעים הקשים!" אמרה דנה. "טוב יש לך אותי.. " אמרה לילך. "כן.. אין עליך לילך.. את החברה הכי טובה שלי ואת ממש טובה שסלחת לי על העוול שעשיתי לך.." אמרה דנה. "כן.. אני.." פתאום לילך ראתה משהו שגרם לה להשתתק, והשפופרת החליקה מידה…


פרק ג' בקרוב...