סתם עוד סיפור

היי מה מצב זה סתם סיפור שהייתי חייבת ליכתוב טז ככה :

אז נכון שחזרתה לחיי ונכון שאותפם אני מתחילה לחשוב עלייך .. אחרי כל המחשבות
..הימים שבהם נישבעתי שאני לא יחזור שאני והכבוד חברים טובים עכשיו .

היו ימים שגם בכיתי למה אלוהים עושה לי את זה אבל לעט הבאנתי שהוא ביכלל לא אשם ולא
צריך לאשים פה אלוהים כי בסך הכל הוא אלוהים

מי שצריך להאשים פה זה אותי וגם תאני הפנימי שלי שהוא הנאשם היחיד בסיפור אהבה הזה
.

אז כן הימים חלפו היו עוד בנים ואותך התחלתי לישכוח אבל היו זיכרונות שלא רצו ללכת
והם תמיד נישארו אצלי אולי זה היה למזכרת?

אז זהוא הינה אנחנו אותפם בייחד אולי זה גורל?

זה מה שכולם אומרים אבל אחרי שהתחלתי לחשוב כן הוא לא ביקר אצלי הרבה זמן....

התחלתי לישאול אותך תשאלות אמרתה לי שיתחנוניות הם לא הסיגנון שלך אז למה אחרי כל
השאלות התחלתה ליתחנן?

שאני יחזור לאן הלך הסיגנון אה?

אז חזרתי כי אולי אני אוהבת אותך למרות שהיה לי חבר וידעתי להגיד לו שזה לא הוא
וזאת אני ויתרתי על בן אדם מושלם רק אותפם בישבילך מה זה אומר? ועם אותפם יקרה
משהוא אני ישחרר אותך ואני כבר ידע שאותפם כבר לא נחזור כי אני כבר הבאנתי שאתה לא
היחיד בעולם וגם בטח לא האחרון שמושלם שיש עוד הרבה כמוך ושאני כבר ימצא לא את
הנסיך אלא תמלך ועם זה אתה ...אז ברוכה הבאה לממלכה

תנו תגובות פליז מימני דניאלוש